להיזהר משיכרון כוח | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

להיזהר משיכרון כוח

, עודכן
0

ישראל נכנסה אתמול לשלב העדין, והמסוכן ביותר, של המבצע בעזה. עכשיו צריך להיזהר משיכרון כוח, לנסות למקסם את מה שהושג - ולצאת. בידיעה שצדקנו, ובעיקר שניצחנו.

מי שבישר אתמול על הניצחון הוא איסמעיל הנייה. נכון, הוא לא הניף דגל לבן; נכון, הוא לא דיבר על כניעה; נכון, הוא גם לא התחייב לשום דבר ארוך טווח. ובכל זאת, היה מדהים לשמוע את הדברים, להקשיב לטונים, לראות את שפת הגוף. אחרי הדברים הזחוחים והמנותקים של חאלד משעל שלשום, בא הנייה והראה איך נראית המציאות בעזה: מפוחדת, מסתתרת, מיואשת. וזה מתוך הבונקר; בחוץ, בין הגופות להריסות, החיים קשים עוד יותר.

אל מול דבריו של הנייה יכולה ישראל לעשות אחד משני דברים: לנסות לנצל את החולשה כדי למוטט את חמאס, או לעשות מחווה - נדיבות של מנצחים - ולסיים את המבצע מבלי להשפיל את חמאס עד עפר. לכאורה, עדיף לבחור באפשרות הראשונה, כי חמאס יבקש להתאושש, עשוי גם להצליח, ואז ישאף לנקום. ועדיין, כל מי שעוסק בעניין הפלשתיני, בעיקר בשב"כ ובצה"ל, דיבר אתמול על האפשרות השנייה: על הצורך להפוך מהר את דבריו של הנייה להסכם מחייב להפסקת אש מצידם, שילווה בפתיחת המעברים מצידנו, ומעל הכל - בהסדרה מהירה מול המצרים של סוגיית ההברחות בפילדלפי.

את כל זה צריך לנסות ולסכם כבר היום. ולא כי אי אפשר מחר, אלא כי מחר הגלגל עלול להתהפך. הצלחה מבצעית של חמאס, חלילה, כזו שתגבה מאיתנו מחיר דמים, תשנה את כל המצברוח כאן ושם. גם טעות של צה"ל שתוביל להרג המוני של אזרחים עלולה להיות קטלנית ולגרוע מהישג המבצע.

מבחינה טקטית, אפשר בהחלט להסתפק במה שהושג: בפגיעה המאסיבית בתשתיות החמאס, באמצעי הלחימה והמנהרות שלו, ביעדי השלטון ובבתי בכיריו, ובעיקר - בכוח הלוחם שלו על הקרקע, זה שנשבע להגן על עזה ונכנע ביום מבחן.

מבחינה אסטרטגית, צריך לחזור אל יעדי המבצע: מניעת הברחות, שקט בדרום וחמאס מוחלש ומפוחד. אם הם יושגו, המבצע הזה ייזכר כהצלחה. לא שזה מבטיח שקט נצחי לדרום, לא שחמאס יהפוך לציוני, אבל מבצע שמחזיר לישראל את ההרתעה מול הטרור (ולא רק בעזה), ואת חמאס למימדיו הטבעיים, הוא מבצע מוצלח. ואת הפרי הזה כדאי לקטוף ולאכול היום, ולא להסתכן ולהשתכר מריח הפירות שייוותרו על העץ.

עוד יום-יומיים, כשישככו הקרבות בעזה ויתחדשו הקרבות הפוליטיים, אז נחזה במירוץ אל הקרדיט שייעשה על גבם של הגיבורים האמיתיים - הלוחמים שהתייצבו מול החמאס בעזה, ויכלו לו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר