רק שתי אותיות מפרידות בין שמותינו. השם הפרטי זהה. אבל איזו תהום פעורה בינינו. שנים רבות אני מכיר את גדעון לוי. עבדנו באותו עיתון ("הארץ") תקופה ממושכת, אבל אף פעם לא הצלחתי להבין מאיפה נובעת השנאה העצמית המפעפעת שלו לערכים של כל אזרח יהודי וציוני בארץ המיוסרת הזו. מה גורם לו לשפוך שנאה על חיילי צה"ל? מדוע הוא הופך את ילדינו לקלגסים? מדוע הוא מטיל ספק במוסריותם של טייסי חיל האוויר? אף פעם לא היתה לי תשובה על השאלות הללו. לא הייתי העיתונאי היחיד בעיתון "הארץ" שעבד במחיצתו של לוי ושסלד מעמדותיו. רבים הסתייגו מהכתבות ומהמאמרים החד-צדדיים שלו, שמהם נשקפו תמיד רק דמויותיהם של הפלשתינים האומללים במחנות הפליטים ושל ילדיהם הנכים, שנפצעו מאש חיילי צה"ל. לוי מעולם לא הפנה את מבטו לעבר ההורים השכולים שלנו, האלמנות והיתומים שלנו, ניצולי שואה שבניהם נפלו בקרב, ילדים שאביהם לא שב ממלחמת לבנון הראשונה או השנייה, אלמנות לקצינים בשירות קבע שנותרו לבדן וכרסן בין שיניהן. פעמים רבות נשאלתי "מדוע עיתון ציוני מוכן לפרסם מאמרים כאלה-", ותמיד הגנתי על העיתון ואמרתי שעורכיו מאמינים בפלורליזם, במגוון של דעות, במתן אפשרות לכל כתב להביע את השקפותיו ואת האמת שלו. אבל הפעם, על רקע "עופרת יצוקה", דומה שלוי התעלה על עצמו. המאמרים שפירסם מאז החלה המערכה בדרום הארץ מרגיזים ומקוממים, משום שהם מתעלמים לחלוטין מטילי הגראד שנחתו בבאר שבע ובאשדוד; הם מתעלמים לחלוטין מרקטות הקסאם ומפצצות המרגמה שנורו לעבר אשקלון, שדרות, אופקים ויישובי עוטף עזה; הם מתעלמים לחלוטין מהעובדה שארבעה ישראלים נהרגו, חייל נפל ועשרות חיילים נפצעו (עד כה) מאז החל המבצע; הם מתעלמים מכך שאולמרט, ברק ולבני הפצירו והזהירו את חמאס שאם ההפצצות על יישובים ישראליים לא ייפסקו לא יהיה מנוס מתגובה. מאמריו מתעלמים מהעובדה שחאלד משעל, איסמעיל הנייה וחבריהם, הם אלה שהלהיטו את האווירה, והם אלה שלא כיבדו את הפסקת האש והפכו את חייהם של מיליון אזרחים ישראלים לסיוט, הם אלה שגרמו לשיבוש שגרת החיים בארץ ולהשבתת מערכת החינוך, ועליהם לשלם. לוי כתב כי "כשיבוא חוקר תולדות הימים אל הארכיון הוא יבין הכל. הוא יבין שבישראל, 400 הרוגים פלשתינים בפחות משבוע אינם סיפור עיתונאי של ממש, שיש לנו תקשורת מתגייסת, שתמונות קשות מעזה הן רק בעיה של הסברה, שלישראל מותר הכל והפלסטינים ראויים לכל ושישראל מריעה כאיש אחד הידד לכל מלחמה. שהתעצמנו כל כך, התבהמנו והתעוורנו עד אובדן כל החושים בניצוחה של התקשורת הישראלית ובעידודה". במאמר נוסף השתלח בכולנו וקבע כי "ליבנו גס ועינינו קהות". צר לי, גדעון, התבטאויות אלה מעידות על ראייה מעוותת של המציאות, על דמגוגיה זולה של שימוש במילים נבובות שאין להן כל כיסוי. אני משוכנע שאפילו אתה לא מאמין בכך ש"התבהמנו והתעוורנו עד אובדן כל החושים" וכי "ישראל כולה לבשה מדים אטומים ומוכתמי דם". אוי, כמה שנאה עצמית, או כמאמר ישעיהו "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו".
