סערות חדשות במפרץ

בפני וושינגטון ניצב אתגר: איך משיבים יציבות ושקט לאזור ובה בעת שומרים על אותם קווים אדומים למול הטרור וסייעניו

עד לאחרונה נתפס אזור המפרץ הפרסי כאי מבודד של יציבות במזרח התיכון, שהסערות, ובעיקר המלחמות וגלי הטרור, לא הגיעו אליו. מן האזור, אם מדוחא ואם מטהרן, יצאה אמנם בשורה של קיצוניות ועידוד לטרור, ולפעמים אף הנחיות פעולה, סיוע כספי או אמצעי לחימה (במקרה של איראן). אבל ככלל נשמר השקט באזור המפרץ ובתוככי המדינות השוכנות לחופיו.

באוויר ריחפה עם זאת המתיחות בין סונים לשיעים ובין איראן לערבים, שמצאה למשל את ביטויה בניסיונה של איראן לחולל ב־2011 "אביב שיעי" בנסיכות בחריין, שרוב תושביה שיעים. בינואר אשתקד, לאחר שהסעודים הוציאו להורג את אחד מבכירי אנשי הדת השיעים בממלכה, פרץ המון מוסת אל השגרירות הסעודית בטהרן והעלה אותה באש. בתגובה נותקו היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. מיד אחר כך אירעה אותה תקרית מתוקשרת שבה השתלטו אנשי משמרות המהפכה של איראן על ספינה של הצי האמריקני במפרץ ולקחו בשבי את אנשיה.

אבל גם סעודיה וגם איראן הקפידו לשמור על השקט במפרץ עצמו והעדיפו לנהל את הקרב ביניהן בסוריה או בתימן הרחוקות. וושינגטון מצדה, תחת ממשל אובאמה, היתה נחושה לשפר את יחסיה עם טהרן ולכן העדיפה שוב ושוב להגיע עימה לפשרות.

אלא שלאחרונה הגיעה הסערה גם למפרץ והיא מאיימת להכות בו במלוא עוזה. ראשית - הפיגועים בטהרן, המבשרים כנראה את סופו של עידן ממושך של שקט בתוככי איראן. הפיגוע של דאעש לא יהיה האחרון, שהרי הקלות שבה הצליחו המחבלים לחדור אל הפרלמנט האיראני או אל קברו של האימאם חומייני תעודד מפגעים נוספים. ראוי לזכור כי מלבד דאעש יש באיראן גם מיעוטים סוניים וערביים, במזרח המדינה ובמערבה, הנאנקים תחת משטר האייתוללות ומנהלים נגדו מאבק הגולש לא פעם לאלימות. איראן מגלה אפוא שאפשר לנהל מאבקים ברחבי המזרח התיכון, אבל הבעיות מתחילות מבית, בתוככי איראן עצמה.

גם וושינגטון מביטה כיום אחרת אל טהרן. טראמפ מסמן את האיראנים כיעד ומגייס קואליציה ערבית נגדם. ואילו בסוריה מפעילים האמריקנים כוח ותוקפים שוב ושוב כוחות הנאמנים לאיראן במזרח המדינה. אלו האחרונים מבקשים להשתלט על המדבר הסורי וליצור מסדרון יבשתי המוביל מטהרן היישר לביירות. לכאורה אין קשר בין אירועים אלו לבין ההכרזה מוושינגטון על מעצר פעילי טרור של חיזבאללה שפעלו באזור ניו יורק ובפנמה וחיפשו מטרות לפיגועים. אבל אפשר שארה"ב החליטה להסיר את הכפפות במאבק בחתרנות ובטרור האיראניים.

מהלכיו של טראמפ נותנים עידוד לסעודים להגביר את הלחץ על קטאר, המהווה בעיניהם גיס חמישי של איראן ושל קבוצות איסלאמיות קיצוניות בתוככי העולם הערבי. רק בסוף השבוע הכריזו סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ובחריין על 71 אישים וארגונים הפועלים בקטאר כישויות טרור. בין אלו אחד ממנהיגיה הבולטים של תנועת האחים המוסלמים במצרים, שייח' יוסף קרדאווי, חביבה של משפחת המלוכה הקטארית.

למים העכורים קופץ כהרגלו הנשיא הטורקי ארדואן, שהכריז על התגייסותו למען קטאר ועל נכונותו לשלוח כוחות צבא להגן עליה. בכך מרסק ארדואן במו ידיו את הברית הסונית עם סעודיה, החיונית להמשך המאבק ברדיקליות - אם סונית ואם שיעית־איראנית.

לא לחינם נשמר השקט שנים ארוכות באזור המפרץ. זהו עדיין מקור אנרגיה חשוב ואף מרכזי בעולם. הוא גם עמוד תווך של הנוכחות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון, שהרי בו מצויים מרבית כוחות הצבא האמריקניים באזור. בפני וושינגטון ניצב אפוא אתגר לא פשוט. איך משיבים יציבות ושקט לאזור ובה בעת שומרים על אותם קווים אדומים למול הטרור וסייעניו - בין שהם סייענים ישירים, ואף הוגים ומתכננים היושבים בטהרן, ובין שהם סייענים המסתפקים באירוח גורמי טרור או הוגי דעות רדיקליים המגבים ומעודדים טרור.