צה"ל לא רק הטיל מצור על עזה, הוא גם הצליח לנתק אותה מהעולם. השטח הרווי ביותר במצלמות על פני היקום לא הצליח לנפק ביממה האחרונה ולו תמונה אחת של הלחימה על הקרקע. כל מה שקיבלנו היו תמונות סטריליות, שצולמו מרחוק, מן הגבעות סביב הרצועה, וגם כמה תמונות ערוכות שהפיץ דובר צה"ל. הערפל התקשורתי הזה מעבה עוד יותר את העשן הסמיך המיתמר מעל הרצועה, עשן שמונע מאיתנו לדעת מה קורה שם באמת. כמה חמאס נפגע, מה הוא מתכנן, לאן צה"ל רוצה להגיע, ואיך ומתי כל זה יסתיים - כל השאלות האלה נותרו גם אתמול ללא תשובה. זה מטריד בכל תרחיש אפשרי: אם אנחנו עומדים בפני מהלך מדיני יש לצה"ל לא הרבה זמן לייצר את הפלטפורמה שתאפשר את השגת יעדי המבצע; אם אין מהלך כזה - צה"ל יידרש להרחיב את הפעולה, צעד שאיש מקרב מקבלי ההחלטות לא מתלהב ממנו. ולכן, השעות והימים הקרובים יוקדשו למאמץ להביא הישגים במסגרת המהלך הקרקעי המוגבל שהחל שלשום. חטיבות המילואים שגויסו יצוידו ויאומנו, בתקווה שלא יוטלו לתוך המערכה, והכוחות הסדירים יוכלו להביא את התוצאה המקווה. לשם כך יידרש צה"ל להמשך הפעילות השקולה והזהירה, תוך הקפדה על מינימום נפגעים בצידנו ומקסימום נפגעי חמאס בצד הפלשתיני. זאת, מתוך הבנה שכל נפגע ישראלי יוצג בצד השני כהישג, ומנגד - שחיקה משמעותית בכוח הלוחם של החמאס תבהיר גם למנהיגיו שהגיעה העת לעצור - לפני שהבית כולו יתמוטט על ראשם. לכן, ההנחיה לכוחות הפועלים בעזה היא להרוג כמה שיותר אנשי חמאס, אבל לצד זה גם להביא שבויים - כדי לייצר תמונת ניצחון, ואולי גם כמה קלפי מיקוח לטובת עניינו של גלעד שליט. בלהט העשייה הזאת הקפידו אמש בצה"ל שלא להתפתות ולהרחיב את יעדי המבצע, אלא להסתפק במה שהוגדר מראש: שקט לתקופה ממושכת ביישובי הדרום ומניעת הברחות נשק לרצועה. לשם כך זקוקה ישראל למצרים ולאמריקנים, שבינתיים נותנים לנו זמן (בתקווה שנצליח) אבל מזהירים כי האשראי הזה לא יימשך לנצח.
