מטחי הקטיושות אמש על באר שבע הבהירו גם למי שעוד היו לו ספקות, כי החמאס החליט בשבילנו: בלי מהלך קרקעי אין שום סיכוי שראשיו יבינו, ובלי שהם יבינו אין שום סיכוי שהמציאות בדרום תשתנה.
מאחורי הקלעים נמשכו גם אתמול מגעים ישירים ועקיפים עם מדינות מערביות וערביות, בניסיון לברר אם יש אפשרות לגבש נוסחה שתאפשר להגיע לרגיעה, בדרך להפסקת אש. אולם כל הבירורים העלו כי הפערים בין ישראל לחמאס גדולים מכדי שניתן יהיה לגשר עליהם.
ישראל דבקה בחמישה תנאים: הפסקת ירי מוחלטת לתקופה בלתי מוגבלת; שליטה מוחלטת במעברים; קביעת חיץ ביטחוני שבו לא יוכל החמאס לפעול; החזרת הפיקוח הבינלאומי למעבר רפיח; ופעילות למניעת ההברחות בציר פילדלפי.
חמאס מצידו לא מוכן כרגע להסכים לשום דבר, פרט להפסקת הירי, ובוודאי שלא לסוגיית המעברים. הוא דורש לא רק פתיחה מלאה של מעבר רפיח, אלא גם שליטה חלקית במעברים בין הרצועה לישראל.
עד שבת אפשר היה לנסות לגשר על הפערים הללו במשא ומתן, בעיקר בתיווך מצרי. אבל מאז שבת המצרים כבר אינם מתווכים, והשפה היחידה בשטח היא שפת האש והכוח.
אחרי ההשפלה של הימים הראשונים חמאס נחוש להראות כי כוחו עדיין עימו, ואין לו כוונה להיכנע ללא קרב. נכון לאמש, גם בישראל הבינו כי ללא מהלך יבשתי לא ניתן יהיה לסיים את המבצע ולסמן "וי" ליד יעדיו. אמש הושלמו התדריכים לכוחות, והכוונה היא לייצר רצף של מבצעים שייגבו מחמאס מחיר כבד.
לפיכך, אלא אם תתחולל הפתעה בלתי צפויה, אנחנו עומדים בפתחה של התנגשות חזיתית ביבשה שבה צה"ל יבקש להוריד את חמאס על הברכיים, וגם להוכיח כי התגבר על טראומת מלחמת לבנון השנייה ואינו נרתע מעימות יבשתי.
המשימה הזו ברורה לצה"ל. ראשיו נחושים לא להיכשל, אבל גם לא לשקוע ללא תכלית בבוץ העזתי. ברורה להם מטרת הפעולה: להביא שקט ממושך ליישובי הדרום.
זו מטרתם - ומבחינת צה"ל, הוא רוצה שהמבצע יופסק עם השגת המטרה, ושזו לא תורחב ללא צורך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו