בעל כורחם, נמצאים כיום ערביי ישראל בין הפטיש והסדן: הם אינם יכולים להזדהות עם המדינה כי היא יהודית וציונית, ואילו הם אינם יהודים ומרביתם אינם ציונים. הם חשים שהם דחוקים לשוליים שכן אינם זוכים ליחס שווה בהקצאות, ועם זאת הם צריכים כל הזמן להוכיח את נאמנותם למדינה.
גם נציגיהם בכנסת אינם נחשבים אצל יהודים רבים כבעלי מעמד לגיטימי, ויותר מדי פעמים הם שומעים קולות הקוראים לטרנספר אותם או לסמן מחדש את גבולות המדינה, באופן שהם ימצאו את עצמם נתונים לרחמי הרשות הפלשתינית.
מצד שני, רובם אינם רואים עצמם כחלק מהעולם הערבי. הם "ערב א-זבדה" - "ערביי השמנת" - החיים במדינה דמוקרטית שהדרכון שלה פותח בפניהם את שערי רוב המדינות בעולם.
שאלת נאמנותם הסותרת את עצמה עולה בימים אלה ביתר עוצמה, וחלקם מעדיפים את השתייכותם לעולם הערבי והאיסלאמי תוך שנציגי ציבור ופוליטיקאים ערבים מפזרים שקרים, תעמולה והסתה אנטי-ישראלית קשה ברשתות הלוויין הערביות. בנוסף, ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית, בעצם הודעתה על שביתה כללית של האוכלוסייה הערבית כמחאה על אירועי עזה, מגדירה את התוקפנות ומדיניות הפעולה של ישראל בעזה כפשע מלחמה, פשע נגד האנושות ואקט של השמדה (ג'נוסייד).
ועדת המעקב מטילה את מלוא האחריות על מדינת ישראל ועל כל שרי הממשלה והחוגים השלטוניים והביטחוניים, ודוחה לחלוטין כל ניסיון להטיל אשמה על חמאס. היא קוראת לאחדות לאומית פלשתינית המבוססת על תמיכה בתנועת ההתנגדות נגד התוקפנות הישראלית כלפי העם הפלשתיני. אירועי עזה מעוררים זעם רב בקרב אזרחי ישראל הערבים - זעם שיכול בהחלט למצוא ביטוי בפעולות לא חוקיות ולא לגיטימיות, אם בצורה של סיוע פעיל למחבלים, בהלנה ובהסעה, ואם באספקת מודיעין וחומרי חבלה.
הכותב הוא מרצה באוניברסיטת בר-אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו