לעשות ה-כ-ל

גלעד שליט הוא כבר לא בן אדם. בתודעה הציבורית הפך גלעד שליט להיות מטבע לשון, מונח, עוד כלי משחק בטרמינולוגיה הישראלית. בדיוק כמו "שטחים", "קו העוני", "סברה ושתילה", "האח הגדול", "תהליך השלום", "הישרדות" - מילים ריקות מתוכן. אחד מאיתנו מוחזק כבר זמן רב במרתפי חמאס, ואצלנו הוא הפך לאחד הנושאים שעל הפרק - אישיו. כבר אי אפשר לומר את שמו או לכתוב עליו בלי שזה יישמע שחוק, כמעט לא באופנה. היו גם עיתונאים שהגדילו לעשות והשתמשו בשמו למשחקי מילים במאמריהם - "המעמד השליט", "גלעד שולט". איזו שנינות!

כמעט כל תושבי המדינה הם קורבנות של השיטה הפוליטית, וכהרגלנו בקודש השיטה הופכת לדבר עצמו, האמצעי נעשה למטרה, המנגנון הוא חזות הכל. אבל ברור לגמרי שהקורבן של גלעד ומשפחתו הוא קשה במיוחד. במקום פשוט לקום ולעשות את מה שצריך, את כל מה שצריך, אנחנו מתנצחים בינינו. כל אחד מתבצר בעמדותיו המסורתיות, ממשיך לטפח בקנאות את האג'נדה הפוליטית שהורגל אליה, לשאת את דגל המחנה שלו, לגונן על סלעי מחלוקת שעבר זמנם. זאת בשעה שמה שאנחנו צריכים לעשות זה לנקוט את כל האמצעים כולם, המזוהים עם מחנות מנוגדים כביכול.

ניתן להחזיר את גלעד הביתה היום. עכשיו. זוהי קלישאה, אבל קלישאה נכונה להחריד. אך כדי לעשות זאת עלינו, בראש ובראשונה, להפנים שמדובר באדם ולא במטבע לשון. חובה עלינו להשוות מיד את תנאיהם של כל עצורי חמאס לתנאי השבי של גלעד, ואולי אף להחמיר, אם הדבר כלל אפשרי; לבודד אותם לחלוטין, לא לאפשר כל קשר חיצוני איתם, כולל כמובן הצלב האדום; לנפק אינסוף דיסאינפורמציה שוטפת באשר למצבם הבריאותי, הנפשי, באשר לזהותם ולהתבטאויותיהם.

כל זאת בשלב זה, בדקות הקרובות, כאשר עדיין אין הסכם להחזרתו של גלעד. לעומת זאת, לטובת הסכם כזה עלינו להחזיר מיד את כל העצורים, גם אלה עם דם על הידיים או על המותניים או על הנחיריים. אפשר להבין את רגשות הנקם כלפי רוצחים אלה, אבל הנקמה לא תחזיר את הנרצחים, מה גם שמאוחר מכדי לנקום. לעומת זאת, שחרורם יוכל להחזיר את גלעד. עלינו לשחרר מיד את כולם, ולא רק את אלה שחמאס דורש. שהרי גם אין לנו שום צורך לאומי לפרנס רוצחים. מרגע שלא הרגנו אותם, אין לנו עוד מה לעשות בהם. אם נצטרך בעתיד קלפי מיקוח נוספים, אפשר לסמוך על צה"ל שישיג לנו ככל שיידרש. כן, הגיע הזמן שנפסיק לנהוג בפחדנות ונתחיל לסמוך על עצמנו ועל כוחנו.

כל זה אמור להחזיר את גלעד מיד. אבל אם לא, נוכל, באותה הדקה שבה יתברר שעדיין אין חילופים, לפעול עד כדי הפגזת ריכוזי אוכלוסייה - מותר לנו, גם לנו מפגיזים אוכלוסייה - או תפיסת עוד קלפי מיקוח. יהיו אלה מבוקשים, מחבלים, חיילים או אזרחים. אם לא יהיה הסכם, מותר לעשות הכל. מותר וחובה. אל לנו לשלול ולו דרך אפשרית אחת להחזיר את גלעד. גם אם היא נוגדת את הדעה הפוליטית שנקשרנו אליה כל כך. כל הטלת מגבלה נגועה בחוסר יכולתנו להשתחרר מהדיון הפוליטי העקר והבלתי רלוונטי, הדיון שהמפלגות הפוליטיות מתאמצות להנציח רק כדי לשמור על כוחן הפוליטי. גלעד הוא אדם ולא נושא לדיון.

הכותב הוא עורך ספרותי וסטיריקן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו