בהצהרה שעוררה הדים רבים בישראל - כנראה הרבה מעבר למשמעות המעשית והאמיתית שלה - הכריז נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, כי בעקבות שיחות השלום העקיפות שמנהלות כיום ישראל וסוריה יגיע כנראה גם שלב השיחות הישירות בין שתי המדינות, וכי אלה עשויות להוביל להסכם שלום בין ירושלים לדמשק.
העובדה שהצהרה זו של נשיא סוריה באה על רקע ביקור שמקיים ראש הממשלה הישראלי, אהוד אולמרט, באנקרה, נתפסה בישראל כאיתות סורי כי אסד נכון לקדם את שיחות השלום עם ישראל, וכי ניתן אולי לצפות לפריצת דרך בשיחות אלו. אלא שלמרבה הצער, להנחות או לתקוות שווא אלו בישראל אין על מה לסמוך.
בשאר אל-אסד נוטה לא פעם לאמץ פוזה של פרשן המנתח ומפרש את המובן מאליו. אחרי הכל, ברור כשמש כי אחרי שיחות עקיפות אמור להגיע שלב השיחות הישירות, וברור גם כי אלו יכולות אולי להביא עימן לשלום (אם כי הן יכולות להסתיים גם במפח נפש). בשביל פרשנות בגרוש שכזו אין צורך להיות נשיא סוריה.
יתרה מכך, השאלה איננה מה מוכן אסד לומר על השלום, אלא מה הוא מוכן לעשות למען קידומו. ובינתיים, הוא מוכן לעשות מעט מאוד. נראה כי נשיא סוריה עסוק בעיקר בהיערכות לקראת היום שאחרי - היום שאחרי בוש וכניסתו של אובאמה לבית הלבן, והיום שאחרי הבחירות בישראל והקמת ממשלה חדשה בירושלים.
בינתיים מוכן אסד לשתף פעולה עם אהוד אולמרט ביצירת חזות של התקדמות בשיחות השלום, ובעיקר, מעוניין לחלץ מאולמרט התחייבות לנסיגה ישראלית מלאה מכל רמת הגולן אל חופי הכנרת. התחייבות זו תוגש על ידו לפירעון לכל ממשלה ישראלית שתוקם כאן לאחר הבחירות, וכמובן - לממשל האמריקני החדש של ברק אובאמה.
אהוד אולמרט, מצידו, הנחוש למחוק את כתם כישלונו בלבנון, עושה ככל יכולתו להותיר אחריו ולו גם הישג אחד בדמות חידוש המשא ומתן הישראלי-סורי. אלא שעל אולמרט ללמוד מניסיון העבר שאצל הסורים אין ארוחות חינם, ולפיכך ספק אם אסד יעניק לו מתנות בדמות מחוות לציבור הישראלי, או אף התחייבות לנתק עצמו מאיראן ומחיזבאללה.
אסד יוסיף, אפוא, לדבר על שלום, אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד, וגשם בינתיים אין.
הכותב הוא ראש מרכז דיין ללימודי המזה"ת באונ' ת"א
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו