גל ההשמצות הכלכליות-פוליטיות בעיצומו, ולפיו הסיפור פשוט: "ביבי לקח את הפנסיות, זרק אותן לג'ונגל של שוק ההון והרס את עתידכם. הוא הביא לארץ אידיאולוגיה קיצונית שגרמה למשבר קטסטרופלי", כך זועקים יריביו.
זה לגיטימי לתקוף ולבקר כל פוליטיקאי, גם מדינאי מחונן, משום שלכל אדם יש חסרונות, כמו לכולנו. אך בעניין הכלכלי ראוי לכבד עובדות: המשבר העולמי, שפגע בכולם, גרם אמנם להפסד כבד של כ-15 אחוזים בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים, אולם ההפסד קטן בהשוואה להפסדי הקרנות בחו"ל (25 אחוזים בקירוב), והוא אף פחות מאיים כשזוכרים כי בחמש השנים האחרונות הקופות הרוויחו, למרות ההפסד, תשואה ממוצעת יפה של יותר מחמישה אחוזים בשנה. מה גם שהקרנות שנפגעו מהוות רק 20 אחוזים מהמערך הפנסיוני. מרבית החוסכים בישראל חברים בקרנות פנסיה ותיקות ותקציביות שכמעט לא נפגעו.
מאז 2004 גדלו נכסי הציבור מ-1.4 טריליון שקלים ל-1.88 טריליון שקלים, ונתון זה נכון גם לאחר ההפסדים האחרונים. האם גידול של קרוב ל-500 מיליארד שקלים הוא "משבר קטסטרופלי"? ברור שלא. כל הטוען שקרנות הפנסיה נהרסו וכיוצא בזה טועה או משקר. הוא גם מלבה פאניקה העלולה למוטט את המערך הפיננסי ולגרור את ישראל למשבר נוסח ארגנטינה. לסגירת אלפי מפעלים, לאבטלה מאסיבית, לאי יכולת ממשלתית לשלם דמי אבטלה ולחרפת רעב של מאות אלפי משפחות. אי אפשר לצפות מפוליטיקאים הנלחמים על קיומם שידברו רק אמת, אך אפשר לדרוש מהם שלא לסכן אותנו במפולת כלכלית. גם בפוליטיקה חייב להיות גבול לכל תעלול.
עוד עובדות: הקופות "נזרקו" ל"ג'ונגל" של השוק על ידי מחנה השמאל, שמעון פרס ובייגה שוחט, ב-1987, ולא בתקופת נתניהו. מוזר שדווקא המחנה שלהם מנסה להשמיץ את נתניהו בעזרת מהלכים שבעבר הם עצמם התגאו בהם, ובצדק: הרי "זריקת" הקופות לבורסה העלתה את התשואות שלהן ויצרה השקעות המעודדות צמיחה ותעסוקה. אך יש פוליטיקאים המאמינים כנראה כי הציבור טיפש ולוקה בזיכרונו. המאשימים את תפיסת השוק של נתניהו בגרימת המשבר העולמי מנסים לטשטש, בעזרת תקשורת מוטה, כי המשבר הנוכחי אינו תוצאה של כישלון שוק אלא של התערבות ממשלתית מאסיבית. את המשבר יצרו ה"פד", שהציף את כלכלת ארה"ב באשראי זול אחרי משבר הדוט.קום, וממשל קלינטון, שכפה על "פאני מיי" ועל "פרדי מאק", ענקי המשכנתאות החצי-ממשלתיים, להעניק משכנתאות ביותר מחמישה טריליון דולר ללא ערבויות נאותות. רק אלה איפשרו את ניפוח בועת הסאב פריים.
אך למה לא להשתמש במשבר ולהרוס את מעט החופש שכבר הושג בכלכלת ישראל? למי אכפת אם הרס הכלכלה יחסל את התקווה היחידה לגאולתנו מהנחשלות הכלכלית של השיטה הסוציאליסטית המושחתת, כמו זו שבתקופת מפא"י? למה לא לסייע לאינטרסנטים להרוס את רפורמת בכר המוצלחת, להחזיר את קרטל הבנקים ולחזק את המונופולים החומסים את הצרכן-
יש המתכחשים לעובדה שרפורמת בכר הצילה את הבנקאות מפשיטת רגל, גרמה לצמיחה בת חמש שנים (אחרי שני עשורים של דשדוש ומיתונים חריפים), סיפקה תעסוקה ל-400 אלף עובדים והורידה את האבטלה מ-10.4 אחוזים ל-5.9 אחוזים. זאת קטסטרופה-
אנשי ההון-שלטון-עיתון משתמשים ב"ספינים" ההופכים יום ללילה ולילה ליום, מנסים לשכנע אותנו שנתניהו - אשר במחיר פוליטי כבד הציל את כלכלת ישראל מהתמוטטות ואת עובדי ישראל מחרפת רעב - שונא עניים; שנתניהו, שהציל את קרנות הפנסיה שההסתדרות שדדה והרסה, הוא עוכר הפנסיונרים; שנתניהו, שובר הקרטל הבנקאי, מעוז האוליגרכים, הוא משרת העשירים. ה"ספינרים" הציניים שהמליכו את אולמרט וחבורתו מעוותים מידע החיוני לבוחרים והורסים את הדמוקרטיה הישראלית. פרסומאים שהתרברבו (וצוטטו בסרט "כל אנשי הקמפיין") כי הם כמו "כרישים המריחים דם ומשחרים להרג", שהם "ישפכו את דמו" של יריבם ו"ייכנסו באם-אמא שלו" - מנהלים עכשיו קמפיין מעוות לטובת מועמדת לראשות ממשלה הטוענת כי ביבי הרס את הכלכלה, אף שהיא הצביעה בעד הצעותיו.
כואב לחזות בפוליטיקאים בכירים, בהם ציפי לבני, אהוד ברק, חיים רמון, אבישי ברוורמן, רוני בר-און ועוד, משתתפים בתרבות ה"ספין" השקרית הזו. כדי לטהר את הפוליטיקה חייבים לחזור ללשון הפשוטה, לבחינת העובדות, והאמת היא שנתניהו הציל את הכלכלה הישראלית - ומלאכה רבה עוד לפניו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו