1. יש לי חבר טוב אוהד הפועל באר שבע. גר לידי, בצפונה של תל אביב, המקום הכי רחוק לאהוד בו את הקבוצה הדרומית. הוא שיחק בנוער כשיהודה אלוש היה השוער שלה. הטראומה של הבחורים הצעירים התרחשה כאשר ניקול הלפרין, מלכת היופי הראשונה מהעיר, זרקה את השוער המוצלח לטובת איש עסקים העונה לשם רוני מאנה. מאז, החבר שלי הבין שאת הילדים שלו הוא עושה אוהדי הפועל תל אביב ומרחיק מהם את הנאחס שדופק בבאר שבעים. אפילו כשבאר שבע משודרת בערוץ הספורט הוא מונע מהם לצפות בזה וממהר לסגור את עצמו בחדר, לשמוע ברדיו של האוהדים שידור ישיר של המשחק באינטרנט. "אני חולם על אליפות, אבל אני לא מספר לילדים. יום אחד ברדה ובניון יחזרו ונעשה היסטוריה. ואז אני מפסיק לאהוד אותם סופית". 2. הערב תכריע מדינה שלמה את גורל "האח הגדול". איפשהו, זה דומה קצת לסיפורה של אלונה ברקת בבאר שבע. אם היא תיתן לבובלילים להשתלט לה על החיים ועל היציע, זה יהיה חבל. להפועל באר שבע יש אלפי אוהדים שקטים, כאלה שנמאס להם לשמוע את הקללות והאיומים. אז נכון, שיטת המשחק של גיא לוי יכולה להרוג בלי הרדמה, אבל מה זה בדיוק משנה. הקבוצה בדרך לליגת העל ותדבר חזק גם בעונה הבאה. איכשהו, נדמה שבבאר שבע עדיין עושים הכל כדי להנציח את הסטיגמה שדבקה במועדון הכושל עד לעונה האחרונה. החבר שלי אומר שאם לא גדלת שם, אתה לא מבין את השפה. שרק לופא הצליח לפצח את הדנ"א. המיתוסים הללו פסו מן העולם. לופא הפסיד גביע להפועל רמת גן בפנדלים. שנים בכיתם שזינו הורס את הקבוצה, עכשיו אתם בוכים על גיא לוי המתנשא. יש מצב שהבעיה היא קודם כל עמוק בראש של יושבי היציעים בווסרמיל המתפורר. הפועל באר שבע צריכה להיות בליגת העל הרבה לפני כל מיני קבוצות מיותרות שמסתובבות שם עכשיו, אבל אם יושבי שער 2 ימשיכו להכתיב את הטון, אולי עדיף שהליגה באמת תסתיים באשדוד.
