מעולם לא זכה המושג דוקו-דרמה לביטוי כה קיצוני כמו בתיעוד המתה עצמית בשידור. הנושא מעורר מחלוקת, אבל עוצמת הוויכוח גוברת כאשר מדובר בחולה סופני המתעד את התהליך לעיני המצלמה. מפגש מרתק כזה של מוות וטלוויזיה עלול להפוך למקפצת רייטינג צינית שבה הפורנוגרפיה של המוות מספקת מציצנות זולה לרגעים הקשים ביותר בחיי אדם, ומתרגמת כל רגע של גסיסה בשידור למעות של רייטינג. מצד שני, זוהי דרמה אמיתית הראויה לתיעוד ולוויכוח ציבורי: היא מעלה נושא שנוי במחלוקת ומקרבת את הציבור למצוקה אמיתית של חולים סופניים.
ד"ר ג'ק קבורקיאן, הרופא האמריקני שסייע ליותר מ-150 אנשים להתאבד על רקע נסיבות רפואיות, זכה לכינוי "דוקטור מוות". אולם הוא גם העלה את הנושא והמצוקה לשיח ציבורי ולדיון משפטי. הוא נתבע בכמה משפטים וברובם זוכה, אך תרומתו להעלאת הנושא לסדר היום היתה עצומה.
למשפחות רבות אשר עבורן דילמת ההמתה מתוך רחמים היא אמיתית, קשה ומכאיבה - עשויה חשיפה טלוויזיונית שכזו לשמש הזדמנות לחלוק את ההתלבטות ואת הכאב עם אלה שאולי ייחשפו לדילמה כזו בעתיד. תיעוד של מוות בכבוד הוא גם מבחן של כבוד לטלוויזיה איכותית ובעלת שליחות.
הכותב הוא מרצה בחוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו