דו"ח שמפרסמת האגודה לזכויות האזרח בישראל לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי, החל היום, ולרגל 60 שנה להכרזת האו"ם בנושא זכויות האדם, קובע שקיימת אפליה ממוסדת נגד ערבים, נשים ומזרחים במדינת ישראל. כמו כן, הוא מצביע על כך שחלה עלייה דרמטית באלימות המתנחלים כלפי הפלשתינים בשטחים.
הדו"ח משקף את כישלונה המחפיר של הכנסת לשמור על זכויות האדם במדינת ישראל. לא זו בלבד שהכנסת לא עמדה בחובה המפורשת שהטילה עליה מגילת העצמאות - להגן על זכויות האדם בישראל ולשריין אותן - אלא שהיא אף חוקקה חוקים שיצרו נורמות מסוכנות של התעלמות והפניית עורף לזכויות האדם והאזרח. הכנסת אינה מצליחה להגן על זכויות בסיסיות ביותר כמו חופש הביטוי, הזכות לבריאות, הזכות לקיום בכבוד, הזכות לחינוך, הזכות לדיור והזכות לשוויון, לחופש דת ולחופש מדת.
הדמוקרטיה הישראלית מאוימת על ידי כוחות אנטי-דמוקרטיים, ולכן לרשות המחוקקת יש אחריות מוסרית ושלטונית עליונה לבצר את צביונה הדמוקרטי של המדינה ולהגן עליו. אך אם בוחנים את מקצת החוקים שאושרו בכנס הקיץ האחרון, חוקים שמבקשים לשלול אזרחות, למנוע איחוד משפחות, למנוע אחריות של המדינה מתשלום פיצויים לנפגעי אינתיפאדה - מצטיירת תמונה עגומה של בית המחוקקים הישראלי.
כנסת ישראל לא הפנימה עדיין שזכויות האדם אמורות להגביל את תחום הפעולה המותר למדינה, ולשרטט את הגבולות האלה. פעם אחר פעם, בשורה ארוכה של נושאים, מפרה הכנסת את חובתה להרחיב את ההגנה על הריבון האמיתי בדמוקרטיה - האזרח, האדם באשר הוא אדם - והיא פוגעת בו באמצעות חקיקה גזענית, מפלה, כופה, פולשנית ואנטי-דמוקרטית.
הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההינתקות שהוצעה על ידי חבר הכנסת רובי ריבלין וחברי כנסת אחרים שהצטרפו אליו - מבקשת להעניק חנינה או הפסקת הליכים לחשודים מורשעים בעבירות שנעשו ממניעים של התנגדות לתוכנית ההינתקות מרצועת עזה. כל זאת, אם בביצוע העבירה לא היתה סכנה ממשית לחיי אדם. הצעת החוק הזו היא, למשל, דוגמה לפגיעה קשה בעקרונות הדמוקרטיים של שוויון האזרחים בפני החוק.
במציאות הפוליטית הסבוכה של מדינת ישראל נעשות מדי יום עבירות מסיבות אידיאולוגיות בפעולות התנגדות למהלכים שונים.
חקיקה המעניקה חנינה למי שנהגו באלימות אידיאולוגית היא חמורה משום שהיא בעצם מפרה שתי זכויות דמוקרטיות בסיסיות: הזכות לחיים והזכות לשוויון, שכן יש בה להתיר דם ולהפלות בין דם לדם.
אסור שמידת ההגנה הניתנת לחופש הביטוי ולחופש ההפגנה תהיה תלויה בכוח הפוליטי של קבוצה זו או אחרת בכנסת. הליכי חקיקת החוק בידי חברי הכנסת נתנו לגיטימציה למרד ולאלימות של מתנחלים כלפי חיילי צה"ל ושוטרים, וכלפי פלשתינים במאבקים בחברון ובשטחים.
זוהי, יש לציין, רק דוגמה אחת בולטת, מיני רבות, לכניעת הכנסת לעריצות הרוב ולדורסנותו ולהפקרת זכויות האדם.
הכותבת היא יו"ר סיעת מרצ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו