ישראל עדה למלחמת עולם במלחמת התרבות המתנהלת לאורכה ולרוחבה. חזית מרכזית במאבק הסוער עוסקת במהותו של בית המשפט העליון, ובחוד החנית שלו - בג"ץ. היריבות ברורה וקבועה וארוכה, ומדי פעם היא ניצתת מחדש בנושא נקודתי. העובדה שבני־הפלוגתא ניצבים בהרכב אחיד משני צדי המתרס היא ההוכחה כי לא העניין העכשווי מעניין את המשתתפים, אלא התוצאה הסופית.
בעיני בית המשפט העליון שהותירו אחריהם מאיר שמגר ואהרן ברק ודורית ביניש, זהו המגדלור האיתן המגונן על האזרח הישראלי מבית, ולא פחות מכך על ישראל בעולם. שחיקתו המתמדת עלולה לפגוע קשה באשראי הרב שישראל מקבלת עדיין במערב הדמוקרטי. אבוי לה אם מערכת המשפט שלה תחווה הליך מהסוג שפקד את שומרי החוק בטורקיה מידי רג'פ טאיפ ארדואן.
לכאורה ההתלקחות ביחסים בין נשיאת העליון מרים נאור לבין שרת המשפטים איילת שקד עוסקת בצומת ברור: רצונה של שקד לערער על שיטת הבכירות (סניוריטי) בבחירת נשיאי העליון ושאיפתה לגבות מחיר תמורת מינוי אסתר חיות לתפקיד זה, אף ששקד המתוחכמת מקפידה לומר כי היא מועמדת ראויה.
אין צורך בדיון מחודש על שיטת הבכירות. אם שקד מוכנה להשלים עימה בסיבוב הנוכחי - מה הטעם בסימפוזיון עקרוני הראוי לסמינריון לתואר ראשון באוניברסיטה? הכל כבר נאמר ואין חדש תחת השמש. מי שרוצה כי ועדה של פוליטיקאים ועורכי דין תבחר את הנשיאים הבאים ישפיל את השופטים כאילו היו שתדלנים המחזרים אחרי מי שהם צריכים לפסוק ולשפוט בענייניהם בכל ימות השנה.
איני רוצה ששום מועמד לכהונת נשיא יחזר אחרי אריה דרעי כי הוא נדרש לקול של נציג ש"ס בוועדה. גם לא אחרי פוליטיקאי שאינו שנוי במחלוקת, כמו משה כחלון. אם מדובר בבירור אקדמי בלבד של הסניוריטי - בבקשה, אחרי בחירת הנשיאה חיות אפשר להתכנס באוניברסיטה על הר הצופים ולקיים דיון בהשתתפות כל בכירי המשפט, ולהציע מסקנות לעתיד. לא לפני כן.
שקד הצמידה למחלוקתה עם הנשיאה הנוכחית את הטענה כי אין צורך לבחור לצורכי חפיפה בחיות יותר מ־100 ימים לפני פרישת נאור. אם כן, מדוע כה חשוב לה לדעת דווקא מי יהיו השניים שימלאו את המקומות המתפנים בבית המשפט יותר מ־100 ימים לפני שהדבר מתרחש? הכל דיבורים.
השאלה מי יחליף שני שופטים, שבחרו לפרוש מהעליון קודם זמנם כנראה מפני שהם עמלים קשה מדי, חשובה לעצמה. שקד רוצה בית משפט ימני, ואני סבור כי ממילא אינו שמאלי, וזה ויכוח לשם שמיים ופוליטיקה. היא מקווה לעצב בית משפט מבית המדרש של מדריכה הפרופ' דניאל פרידמן ויריב לוין, וזו בכייה לדור. אבל זה מאבק וויכוח לגיטימיים.
במהלך כהונתה הצליחה שקד לרכוש לעצמה מעמד של יריבה הבקיאה בפרטים ואינה מחפפת וזוכה להוקרה ממי שאינם מסכימים לדעתה, אבל כשהיא קושרת עד כדי התניה בין מינוי הנשיאה הבאה חיות לבין קביעה מיידית מי השופטים הנוספים, היא יורדת לדרגת מקח וממכר שאינה ראויה לשלטון החוק אלא להוויית השוק. עליה להפריד בין שני העניינים, נשיאה לחוד, מינוי שופטים לחוד. כל דבר בעתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו