הפוליטיקה של המשבר

כרגיל, המלחמה בין הפוליטיקאים, בייחוד ערב בחירות, עלולה לעלות למשק במחיר כבד מאוד. כדאי שישראלים המצפים לתוכנית הצלה דחופה ילמדו לקח מהדרך שבה ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מכשיל את שר האוצר שלו, רוני בר-און, ומהתנהגות יו"ר ועדת הכספים, אבישי ברוורמן, שנעל את ישיבת ועדת הכספים לאחר שהתפוצצה, ולדברי שר האוצר לא חדל מלחתור תחת תוכנית האוצר מרגע גיבושה.

"המפגש בין כלכלה לפוליטיקה הוא קטלני", אמר בר-און, ולא שם לב כי בכך הוא מאשר את דעת אלה המזהירים מפני תוכנית ההצלה הממשלתית. זאת, בדיוק משום שהיא תביא למעורבות פוליטית כבירה של הממשלה במשק - מעורבות שהיא הסיבה העיקרית לפיגורו של המשק הישראלי ולקשייו.

הפעם המשבר עלול להתעצם בישראל בשל אי רצונם של הבנקאים לקחת סיכון. בפעמים הקודמות אבדו חסכונות הציבור ונוצר מחנק אשראי עקב הלוואות ענק למקורבים, שהבנקאים נתנו ללא ביטחונות ראויים. הפעם הימנעות הבנקאים מנטילת סיכון, גם כשהממשלה מבטיחה להם גיבוי, עלולה להחריף את מחנק האשראי המסוכן שכבר קיים במשק. אם היתה דרושה סיבה נוספת לכך שיש לשבור את קרטל הבנקים, הסוחט בדרך קבע מהציבור מיליארדים בעמלות מופקעות ובאי-תשלום ריבית אמת על החסכונות – הנה היא.

עקב הסכנה ממחנק האשראי "משרד האוצר בא עם... שישה מיליארד שקלים ואמר לבנקים: קחו, תחלקו לעסקים, לצרכנים, למי שצריך..." כתב סמי פרץ ב"דה מרקר" (25.11), "הבנקים מושכים כתף ואומרים: לא בא לנו...". מי שאינו רואה כאן התנהגות קרטליסטית שוכח ששני הבנקים הגדולים מנהלים יותר מ-60 אחוזים מהפעילות הבנקאית בישראל - ריכוזיות כוח שאין דומה לה בעולם.

הבנקים, מוסיף פרץ, "לא נותנים כמעט הלוואות חדשות, הם מעלים מחירים ללקוחות ללא הבחנה... בעוד בנק ישראל נוקט מדיניות מוניטרית מרחיבה ומוריד את הריבית במשק... והאוצר נוקט מדיניות פיסקלית מרחיבה... הבנקים עושים את ההפך... הם בעצם חונקים את הלקוחות שלהם ואת המשק".

במקום לקרוא את הבנקים לסדר ולהשתמש בהזדמנות הזאת לשבור את התנהגותם הקרטליסטית, מנסה המפקח על הבנקים בבנק ישראל לשכנע אותם בשיחות מוטיבציה שינהגו כיאות, אולם הם לא נענים - כי לבנקים יש חסינות פוליטית. "הבנקים לא גובים מהמפלגות את החובות הגדולים שצברו", מזכיר נחמיה שטרסלר ב"הארץ" (18.11), "וחברי הכנסת מתחשבים בהם בתהליכי החקיקה. ואם זו לא התגלמות של הקשר המושחת בין הון לשלטון – מה כן-", מקשה שטרסלר.

יש סימנים לכך שהבנקים מלבים את המשבר בשוק ההון על ידי תדריכים שהם נותנים לעיתונאים מסוימים, המפיצים את הטענה השקרית כי אם הממשלה לא תבזבז מיליארדים על חילוץ אלה שהשקיעו באג"ח של הטייקונים (ובהם הבנקים, כמובן) כל מערך הפנסיה יתמוטט. "רוב מניות הבנקים נסחרות היום במחצית מההון העצמי החשבונאי שלהם – בדיוק בגלל אותם חובות לא סחירים", מציין גיא רולניק ב"דה מרקר" (23.11) . מוטב היה אילו הרגולטורים, ובראשם הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, לא היו מסתפקים ב"שיחות מוטיבציה" עם מנהלי הבנקים אלא שוברים את הקרטל הבנקאי ויוצרים תחרות בשוק ההון על ידי הגדלת מספר הגופים, בנקאיים וחוץ בנקאיים, היכולים לתת למשק אשראי.

זה 40 שנה לא קם בנק חדש בישראל בשל קשיים מיותרים שמערים הפיקוח על הבנקים. הפיקוח גם מעכב הקמת בנק אינטרנטי ואיננו מעודד מספיק את הפיכת בנק הדואר לבנק, צעדים היכולים לעודד תחרותיות.

הפיקוח צריך גם לנתק את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, אך כל עוד הוא חושב שמטרתו העיקרית היא שמירה על יציבות הבנקים, גם במחיר שמירה על הקרטל הבנקאי העושק את הציבור ומזיק למשק, לעולם לא נראה תחרות הוגנת. למעשה, הפיקוח הנוכחי מסכן את יציבות המערכת הבנקאית, ואינו מגן על המשק מפני הסכנה העכשווית שיוצר הקרטל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו