כמה מהקוראים זוכרים את סדרת הפיגועים שאירעה במדינת אסאם שבצפון-מזרח הודו ואשר גרמה למותם של 80 בני אדם? לא נסתכן אם נהמר על בודדים. זה אירע ב-30 באוקטובר, רק לפני חודש. גם אז, כמו היום, לא היה ברור מי עמד מאחורי הפיגוע. גם אז, כמו היום, נטען כי כוחות הביטחון ההודיים גילו אוזלת יד. אבל סדרת הפיגועים באסאם הצליחה לזעזע את אזרחי הודו. העולם ממש לא התרגש. הפעם, להבדיל, המטרה לא היתה רק הודו אלא משפחת העמים כולה. התוקפים הרחיבו את המטרה, והצליחו במשימתם.
למחרת הפיגועים במדינת אסאם תהה העיתון המקומי "דה הינדו", מדוע קיים רפיון כה גדול של שלטונות הביטחון ההודיים לנוכח הגל העולה של הטרור האיסלאמי בדרום אסיה. כיצד קורה שארגון המוג'הידין ההודי, שבסיסו בבנגלדש ומסונף לארגון אל-קאעידה, ואשר נחשד בביצוע הפיגוע - הצליח להוסיף לרשימת הפיגועים שלו הצלחה נוספת. העיתון התריע פעם נוספת מפני עליית הטרור מצד הפונדמנטליסטים המוסלמים במדינה. הוא גם דאג להזכיר הצהרות של קצינים בריטים ימים אחדים קודם לכן, לנוכח עליית הטרור באפגניסטן, שבהן הודו כי לא ניתן לנצח במלחמה נגד הטליבאן.
מסדרת הפיגועים האחרונה במומבאי ניתן להסיק שתי מסקנות מצערות: הראשונה היא כי ניתן לפגוע במערב, גם בהודו. בפיגועים במדינת אסאם אף אחד לא התעניין, אבל הפעם האזרחים הזרים הפכו למטרה והעולם כולו עקב בדאגה אחר מניין ההרוגים העולה. התוקפים למדו לנצל עד תום את הפוטנציאל הגלום במלאכה השטנית.
המסקנה המצערת השנייה היא שהמלחמה בטרור מעולם באמת הפכה למלחמה. מאז 11 בספטמבר התאחד העולם למאבק, והיו שכינו זאת מלחמת עולם שלישית. אלא שהמלחמה הפכה לארוכה יותר, לאכזרית לא פחות ובעיקר לקשה להכרעה. הכישלון במומבאי 2008 הוא לא רק הודי - הוא עולמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו