"אות הדרור" מוענק היום לעיתון "ישראל היום" על ידי המטה למאבק בסחר בנשים, בגין הימנעותו המוחלטת מפרסום מודעות זנות. "זוהי הצבת דוגמה לקוד אתי ראוי לכלי תקשורת ישראלי ערכי", נכתב בדברי ההסבר למתן האות.
לצערי, הסטנדרטים שהציב "ישראל היום" הם יוצאי דופן בתקשורת ההמונים בישראל. אף שחלפו עשר שנים מאז נחקק החוק האוסר פרסום שירותי זנות, ולמרות הרשעת האחראים לפרסום מודעות אלה בשלושת העיתונים הגדולים בשנת 2004 - החוק כמעט שאינו נאכף, והציבור נשאר חשוף למאות מודעות פרובוקטיביות המכריזות על שירותי מין ואשר מעודדות שירותי זנות וסחר בנשים.
סוחרי נשים ממשיכים "למכור" בימים אלה, בעיקר נשים ישראליות, גם בדרכים אלטרנטיביות, כמו באמצעות העיתונות המקומית המחולקת ישירות לתיבות הדואר של התושבים, בהפצת עלונים וכרטיסי ביקור בתיבות הדואר ובחנויות מסוימות, ובפרסום במודעות דרושים. הסייגים שנקבעו בחוק על פרסום מודעות זנות נחקקו בזמנו ביוזמת חנן פורת כדי להגן על רגשות הציבור על בסיס של "צדקנות מוסרית", ולא נועדו למגר את הזנות. החוק לא הביא בחשבון את הצורך להגן על כבוד האישה וחירותה, וגם לא את ניצול הנשים ששירותיהן פורסמו במודעות ואת רווחי המפרסמים על גבן של אותן נשים.
החוק הקיים נחקק במנותק מהמדיניות הכללית בנושא הזנות, שרואה בה תופעה חברתית שלילית המפלילה את מנצליה החיים על חשבון הנשים המוזנות. לכן, החוק אינו מביא בחשבון שמדובר בשעבוד של נשים, וש"תעשיית המין" היא תוצר של יחסי כוח ושליטה בין המינים. החוק לא הביא בשיקוליו את השפעת הפרסום על מצבן של הנשים במודעות, את הזילות בכבודן, את הפיכתן לאובייקט, את הפגיעה בחירותן ובפרטיותן ואת האופן שבו משפיע הפרסום על הגברת ניצולן על ידי הלקוחות - שהם הכוח הכלכלי העומד מאחורי "תעשיית המין".
אם רוצים להטמיע את הגישה שפרסום המודעות הוא חלק בלתי נפרד משרשרת הסחר בנשים, קיימת חשיבות רבה לגדיעתה של חוליה זו - חוליית הפרסום. אני מציעה לשנות את החוק הקיים, כך שמה שיעמוד לנגד עיני הציבור הוא הנשים המפורסמות במודעות, לעיתים קרובות בכפייה או תוך ניצול מצוקה. אני מציעה שנעניק הגנה לנשים, כפי שניסחה זאת עורכת הדין נעמי לבנקרון, ממוקד סיוע לעובדים זרים, כך שנייצר הרתעה בקרב המפרסמים על ידי החמרת הענישה מחד - ומאבק כלכלי חסר פשרות של חילוט חובה וקנס חובה לנאשמים מאידך.
בישיבת הוועדה למאבק בסחר בנשים, בראשותי, הציעה השופטת בדימוס דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, לפרש את פרסומי המין בעיתונות כסיוע לסרסרות. ואמנם היבט חמור במיוחד בפרסום המודעות הוא הפיכתם של העיתונים לשותפים ברווחים של תעשיית המין, ולמעשה לאינטרסנטים בקיומה ובשגשוגה, וזאת במקום שיוקיעו אותה. ההצעה עולה בקנה אחד עם חופש הביטוי. בתי המשפט פסקו לא אחת, כי יש להגביל את חופש הביטוי כשקיימת ודאות קרובה לפגיעה בשלומם של אזרחים. במקרה הזה, פגיעה באלפי הנשים המוזנות ודאית.
יש לקוות שמתן ההוקרה ל"ישראל היום" על התנזרותו יעודד כלי תקשורת אחרים ללכת בעקבותיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו