כלכלה

הכל מדברים על המפולת הצפויה בפנסיות ועל הצורך בתוכנית הצלה ממשלתית כדי למנוע אותה. אך דווקא תוכנית ההצלה עלולה לגרום למפולת ולקריסת הכלכלה הישראלית, כפי שקרה בארגנטינה. וזה יהיה אסון מיותר שאנו מביאים על עצמנו במו ידינו.

הדיבורים על "המשבר הנורא", על "התנדפות החסכונות" ועל המפולת הצפויה; המערכה הציבורית והתקשורתית בעד התערבות ממשלתית מאסיבית "להצלת הפנסיה" על ידי קניית אג"ח של טייקונים פושטי רגל מגופים חסרי אחריות שהשקיעו בהם, מתוזמרים על ידי אינטרסנטים ועושי דברם בתקשורת. אלה הם, כמובן, בבחינת נבואה העלולה להגשים את עצמה. ההפחדה שמפחידים אותנו ראשי ההסתדרות (מי כמוהם יודע כיצד לפשוט רגל!), ביחד עם הטייקונים שהספקולציות שלהם הביאו אותם לסף פשיטת רגל, נעשית בעזרת כמה פרשנים ידועים בעיתונים מובילים. היא אכן הצליחה לזרוע פאניקה מיותרת בציבור. הפאניקה יוצרת לחץ על הפוליטיקאים "לעשות משהו, ומיד".

ברגע שהפוליטיקאים מוכנים לבזבז מיליארדים מכספי משלם המיסים כדי לטפל במשבר שיש לטפל בו בדרכים אחרות, נוצרת הזדמנות נפלאה של כל האינטרסנטים המקווים שהממשלה תאפשר להם לחלוב מיליארדים מכספי הציבור, באמתלה שכך יצילו את קרנות הפנסיה.

הנה כמה עובדות לגבי המשבר. מאז 2004 ועד היום עלה סך כל הנכסים הפיננסיים של הציבור מ-1.4 טריליון ל-1.96 טריליון שקלים, וזאת לאחר שמנכים את ההפסדים האחרונים בהיקף 100 מיליארד שקלים. מתברר שכתוצאה מהרפורמה "הנוראית" בשוק ההון, רפורמת בכר (וכמובן, נתניהו הוא ה"אשם", כמו שהוא אשם בנפילת כל הבורסות בעולם) - הרוויח האזרח הישראלי רווח צנוע של יותר מ-500 מיליארד שקלים.

נכון, לאחר שנים של רווח כזה פרץ משבר נורא בעולם, ואף ישראל נאלצת לספוג הפסדים - גם בפנסיה. אך איך ההפסדים קשורים בכלל לרפורמה בשוק ההון, שהביאה ברכה כה גדולה לא רק לחיסכון אלא לכלכלה כולה? למעשה, הרפורמה הפכה עשרים שנים של מיתון לחמש שנים של צמיחה ענקית, והוסיפה למשק 400 אלף מקומות עבודה חדשים. האין גבול לחוצפה של הספינרים מבית מדרשם של אדלר וארד, המנסים להפוך יום ללילה ולילה ליום-

ההפסדים בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל הם ברובם במגזר המייצג רק כ-20 אחוזים מחסכונות הציבור, בעיקר בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים. ההפסדים קטנים יחסית להפסדים שסבלו מגזרים דומים בעולם הרחב. אך בשום מקום בעולם, חוץ מאצלנו, לא דורשים התערבות ממשלתית כדי להציל גופים כאלה. זה טבעי שפעם מרוויחים ופעם מפסידים.

בשום מקום בעולם לא מנסים אינטרסנטים מסוימים לרמות את הציבור וליצור פאניקה שתגרום למפקידים למשוך את כספיהם מקופות הגמל ה"מסוכנות" ולהפקיד אותם בחשבונות הבנקים ה"בטוחים". זאת, על אף שידוע להם כי רמת הסיכון של הבנקים אינה פחותה מרמת הסיכון של הקופות. האינטרסנטים - ברצונם להרוס את הרפורמה הברוכה בשוק ההון כדי להחזיר את קרטל הבנקים לשלטון במשק, וכדי לפצות את הטייקונים במיליארדים על הספקולציות המופקרות שלהם - אינם מהססים לסכן את כלכלת ישראל במשבר שיכול להרוס אותה למספר שנים.

יש, כמובן, צורך דחוף לטפל בהשלכות של המשבר העולמי על ידי חיזוק המשק הישראלי והגברת תפוקתו וכושר התחרות שלו במשק עולמי מתכווץ שיקשה מאוד על היצוא הישראלי. יש להוריד מיסים, ולא להעלות את הוצאות הממשלה על ידי בזבוז מיליארדים על תוכניות חילוץ לטייקונים במסווה של הצלת הפנסיות. יש לבטל רגולציות הפוגעות בתפקוד המשק.

יש להרחיב, כפי שבנק ישראל עושה, את הנגישות לאשראי, גם לעסקים קטנים ובינוניים כפי שלא נעשה עד עתה. וכן, יש לטפל טיפול נקודתי באותם קשישים ובאלה היוצאים לפנסיה שרמת ההכנסה שלהם אינה מאפשרת להם לעמוד בהפסדים, גם אם הם זמניים.

כל אלה לא ייעשו אם אכן תתממש הידיעה שהאוצר עומד לפצות את אלה שהשקיעו באג"ח המסוכנות של הטייקונים. תחת זאת, תוכנית החילוץ תגרום להלאמת הפנסיה ולהריסתה במשך הזמן, כמו שנהרסו בעבר קופות הפנסיה שנוהלו על ידי ההסתדרות.

חמור מכך, מעמדה הפיננסי של ישראל בעולם יתמוטט, כמו שקרה לארגנטינה. איש לא ילווה למדינה שבה הממשלה מבזבזת מיליארדים כדי להעשיר אינטרסנטים.

הריבית שהממשלה נאלצת לשלם על 500 מיליארד השקלים של החוב הלאומי תעלה מ-5 אחוזים ל-7 או 8 אחוזים לשנה - תוספת של 10עד 15 מיליארד שקלים לסעיף תשלומי החוב של הממשלה. מה ייוותר אחרי זה לחינוך, לרווחה, לביטחון וכו'? האם כדאי לפגוע קשות בכל אלה כדי להציל את הטייקונים? ראו הוזהרתם!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו