הקבינט של אובאמה הולך ומתגבש. המינויים האחרונים, שעליהם דווח בסוף השבוע, מצביעים על מגמה ברורה: הנשיא הנבחר נמנע מסיכונים, ומאייש לתפקידי מפתח דמויות בעלות יכולת מוכחת, ולאו דווקא שותפים אידיאולוגיים לדרך. מבחינה זו אין ספק שכוונתו למשול מן המרכז, ובכך לאזן את נטייתה הליברלית המובהקת של המנהיגות הדמוקרטית בשני בתי הקונגרס. גם במינויה הצפוי של הילארי כמזכירת המדינה מוכיח אובאמה תחכום פוליטי מרשים. מצד אחד הוא מעניק ליריבתו בעבר נתח מכובד מן השלטון, שימנע מלכתחילה התגבשות של אופוזיצייה במפלגתו. מצד שני, עם כל יוקרתו, מינוי זה עתיד להרחיק את קלינטון מתחומי התעניינותה העיקריים (שבמרכזם סוגיית פיתוח הבריאות) וכך למנוע ממנה לרשום על שמה הצלחות אישיות. במקום זאת יוצאת קלינטון לגלות ביחסי החוץ שבו תיאלץ להתמודד על ההשפעה ועל התהילה עם מוקדי כוח נוספים. רק לאחר שיתברר מהו היקף מעורבותו של הנשיא ביחסי החוץ ומה תהיה מידת העוצמה שתוענק ליועץ לביטחון לאומי ניתן יהיה להעריך אם מזכירת המדינה קלינטון תהיה יותר מאשר טכנאי ביצוע. על רקע זה מעניין במיוחד המזכר המזרח תיכוני, שפירסמו שני יועצים לביטחון לאומי בעבר הרחוק, ברנט סקאוקרופט וזביגנייב בז'ז'ינסקי, שמעולם לא נמנו עם אוהדי ישראל. העקרונות המפורטים בו להסדר ישראלי-פלשתיני אינם מהפכניים ומהווים חלק מהסכמה בין-מפלגתית רחבה, ועלולים לחשק את קלינטון. מבחינה זאת, באותה מידה ש"תוכנית ברוקינגס" (שבז'ז'ינסקי היה שותף לה) סללה את הדרך ליוזמת הנשיא קרטר (בסיועו של היועץ לביטחון לאומי בז'ז'ינסקי) במישור הפלשתיני, ייתכן שהמזכר האחרון מפרי עטם של שני היועצים הקשישים הוא הסנונית הראשונה, המבשרת אביב של פעלתנות אמריקנית לא פחות נמרצת בזירה זו.
חישוק או שיחוק?
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
