תחושת האנדרדוג עדיין לא נעלמה

בני יהודה יצאה מזמן מהשכונה, והאמת היא שגם רוב האלפים שהגיעו אמש לגן התקווה כדי לחגוג גביע היסטורי כבר לא מתגוררים בה. דור ההורים עוד נשאר לגור בשכונה, אבל רוב האוהדים, שחלק גדול מהם כמובן לא היו בחיים בגביע הקודם של הזהובים, כפי שקראו להם פעם, נכנסו למכונית לאחר החגיגות ונסעו לראשון לציון, לבת ים ולחולון. למעשה, כשבני יהודה זכתה בגביע ביום חמישי, שחקניה הלכו לחגוג קודם במסעדה בבת ים ורק אחר כך הגיעו לשכונה. פעם, זה לא יכול היה לקרות.

בכניסה לגן התקווה אזלו ספלי הקפה עם פרצופו של פדרו גלבאן. יונתן כהן גם אזל מהר מאוד. לרגע נדמה היה שמדובר בכלל בחגיגות יום העצמאות, כשילדים קטנים פתאום מגלים שאין להם ברירה, הם לא מכבי ולא הפועל, הם בני יהודה. מי יודע מתי הקטנים הללו יראו תואר בפעם הבאה בחייהם, אז מה הפלא שהחגיגות נמשכו שלושה ימים? מהגרי העבודה, השכנים החדשים־ישנים בשכונה, לבשו אף הם כתום והשתתפו בחגיגה.

אוהדי בני יהודה שרו שירים בעיקר נגד אוהדי הפועל ת"א ורק אחר כך נגד אלו של מכבי ת"א. 40 שנה למהפך, 40 שנה לאחר שתושבי השכונה זכו לייצוג אמיתי בכל מוסדות השלטון, תחושת האנדרדוג עדיין לא נעלמה. מכבי עדיין העשירה והפועל הם עדיין השמאלנים ששולטים, וזה לא משנה שהם ישחקו בשנה הבאה ב"יום שישי, שעה שלוש, ערוץ הספורט". ובזמן שאוהדי בני יהודה מדברים על אותנטיות ועל תקשורת שרצתה בניצחון מכבי, כולם שכחו שבעלי הקבוצה מתפרנס קודם כל ממכירה של סושי. הביז והפלודה התחלפו בנגירי וברול אינסייד אאוט.

ברק אברמוב דיבר על "עידן חדש בכדורגל" לאחר גמר הגביע, כשנשאל על ההתערבות שלו בקבוצה. אחר כך גילינו שגם גולדהאר בעצמו מתערב במינויים של הקבוצה שלו. ההבדל בין השכונה לשכונת קריית שלום מתברר לא כזה גדול כמו שחשבנו. נכון, ההבדלים בבנק הם של מיליונים, אבל במגרש, כך התברר, הכל אפשרי. פעם זו לסטר, פעם זו בני יהודה, אבל תמיד זה המשחק הכי יפה בעולם, שלמרות ההתמסחרות שלו, עדיין שומר מקום של כבוד לסינדרלות כמו זו שחגגה אתמול בגן התקווה.