אצבע לעין של אובאמה

ההודעה האיראנית על ניסוי בטיל דו-שלבי, המונע בדלק מוצק, לא אמורה להדאיג את ישראל, ולא בגלל שההודעה היא לא מדאיגה. נהפוך הוא: דווקא בגלל שמדובר באיום אמיתי ומוחשי, הוא אמור להדאיג קודם לכן את העולם המערבי, שחייב להתעורר ולהבין סוף סוף מה באמת ניצב מולו.

ישראל מאוימת גם היום. אמנם "רק" בטילי שיהאב לטווח של 1,300 ק"מ, אבל מאוימת. 2,000 ק"מ, טווח של הטיל שנוסה אתמול, כבר מביא את האיראנים לפאתי אירופה, ואם תוכנית הטילים שלהם תתקדם כמצופה, אז בתוך כמה שנים הם גם יאיימו על ברלין ועל לונדון.

הדאגה הישראלית צריכה לבוא מכיוון אחר. האיראנים הוכיחו שוב שהם נחושים מתמיד לפתח את תוכניתם הטילית במקביל לזאת הגרעינית. יש הבדל מהותי בין טיל חד-שלבי לטיל דו-שלבי, ובין דלק נוזלי לדלק מוצק. טיל דו-שלבי מתפצל בדרכו למטרה, ומייצר למעשה שני אובייקטים שמתקדמים אל היעד ומקשים על היירוט; דלק מוצק משמעו שניתן להחזיק את הטיל מתודלק ומוכן לשיגור, ולהזקיר אותו רק זמן קצר לפני השיגור בפועל (בניגוד לדלק נוזלי שמוכנס אל הטיל לאחר ההזקרה, תהליך שאורך זמן ונותן הזדמנות למי שמבקש לתקוף את הטיל על הקרקע עוד בטרם השיגור).

אבל אלה כאמור הצרות הקטנות. הצרה הגדולה היא ששוב מסתבר שאיראן נמצאת במצב רוח קרבי.

רק שבוע עבר, מאז היבחרו של ברק אובאמה, וכבר בא הממשל בטהרן ותוקע לו אצבע בעין. בעוד אובאמה מדבר במתינות על דיאלוג ביקורתי, ובוושינגטון מעודדים פתיחת משרד אינטרסים אמריקני בטהרן, מודיעה איראן שמבחינתה עסקים כרגיל.

אלה חדשות רעות כשבוושינגטון ובירושלים יושבות ממשלות מעבר, שהקשב שלהן נתון לחילופי שלטון ולצרות כלכליות. צריך לקוות שאחרי שתירגע סערת הבחירות כאן ושם, יצליח המערב לגבש אסטרטגיה ברורה ותקיפה כלפי איראן שבצידה מקלות מוגדרים.

ההודעה האיראנית מאתמול מלמדת שאין דרך אחרת, ומבהירה למי שמבקש להימנע משימוש בכוח, שסופו להפעיל כוח כפול ומכופל כדי לסכל את האיום הגדול ביותר שניצב היום על שלום העולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו