אחדות

במוצאי שבת הייתי בכיכר בעצרת לזכרו של יצחק רבין. פגשתי בקהל חובש כיפה נבוך. מתוך סקרנות שאלתי אותו מה מביא אותו לכאן והוא השיב: "באתי להיזכר בראש ממשלת ישראל שלי שנרצח. באתי להביע הזדהות עם הדמוקרטיה ושאט נפש מהרצח. אבל באתי אף במבוכה. הרגשתי זר כי אני ימני בדעותיי. כל השלטים הם שלטים של תנועת השמאל: השומר הצעיר כאן, שלום עכשיו כאן, מרצ, העבודה - ואם תביט שמאלה תראה שלט שקורא להילחם במתנחלים, והרי אלה חבריי הטובים. חבל".

השנה היו שלוש נקודות אור בעצרת לזכרו של רבין, וזאת מעבר לערך המוסרי של האירוע בפני עצמו: נאומו של הנשיא שמעון פרס שקרא ללכידות האומה ואף פנה ל"מחנה האחר" להצטרף לעצרת בשנים הבאות; הופעה של הזמר עובדיה חממה ולהקתו שנתנו לאירוע מימד מעין דתי; ואביב גפן השנוי במחלוקת שלא לקח עוד אפוטרופסות על העצרת כולה, ואף לא על החלק האמנותי שלה.

יחד עם זאת, עדיין היה זה אירוע לעומתי ובלתי מלכד. כמה נאומים על הבמה ושלטים בחוצות הכיכר הבליטו את הלעומתיות במקום להתעלות ולבטא לכידות. והרי לכידות דרושה לעם ישראל בעת הזו ולא פירוד, במיוחד לנוכח האתגרים שלפנינו.

הצגת עם ישראל כמורכב משני מחנות - מחנה השלום ומחנה מתנגדי השלום - שגויה, לא רצויה ותביא לבסוף להחלשתנו, אם לא לגרוע מכך.

הרי לשום אידיאולוגיה אין זכות וטו, ודאי לא מונופול, על החוכמה. לא ייתכן שכל החוכמה נמצאת בצד אחד של המפה הפוליטית, וכל הטיפשים מצידה השני. זו גם הסיבה שאיני יכול להזדהות עם מפלגה כלשהי – כי מתוקף שורש המילה מפלגה יש רמז לפלגנות ולא לאופטימיזציה.

היחס השגוי לאירועי יום הזיכרון ליצחק רבין התבטא גם לאחר העצרת בכיכר רבין, כשראש הממשלה, אהוד אולמרט, בחר להביע את עמדותיו וחזונו המדיני לעתיד באזכרות ובטקסים השונים לציון הרצח.

זו כמובן זכותו של ראש הממשלה לומר את אשר על ליבו בנוגע לחזונו המדיני, אבל ברגע שאתה בוחר לומר זאת דווקא באירוע לציון יום הזיכרון הדבר עלול להיתפס כאמירה פוליטית מפלגת ולא כחזון מדיני כללי.

אשר על כן, בראייה לעתיד אני מציע למארגני העצרת לזכרו של יצחק רבין, יקירנו, לפנות בפעם הבאה לכיוון שונה.

בשנה הבאה, בנוסף למה שנעשה היטב השנה, תיאסר הבאת שלטים ולא יתירו לפוליטיקאים ולאמנים מזוהים פוליטית להופיע. עלינו להסתפק בדברי נשיא המדינה ולהביא אמנים איכותיים שנמצאים במרחב הקונצנזוס. ובכלל, רבותיי, לא עוד עצרות ואזכרות לעומתיות אלא עצרות מחבקות ומלכדות את כל חלקי האומה. כך נשמור על אחדות בעם ביום הנורא הזה.

הכותב הוא תא"ל במיל', יו"ר המכון למנהיגות בשדרות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו