רוצים שינוי

עם התפתחות המשבר הפיננסי הגלובלי, תחילה בארה"ב ולאחר מכן באירופה ובעולם כולו, התעוררה מחדש שאלת משכורות הענק שקיבלו חלק מהמנהלים אשר אותם רואים כאחראים למשבר. בחירתו של הנשיא החדש תעלה לדיון את האופק הכלכלי שיציע.

אפשר היה אולי לעשות פרפראזה מדבריו של ווינסטון צ'רצ'יל ממלחמת העולם השנייה, שאמר לכבודם של טייסי הקרב שהגנו על שמי בריטניה מפני התקפות הגרמנים, כי "מעולם, בתחום מאבקי אנוש, לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך". הפרפראזה תהיה כי מעולם, בתחום תאוות הבצע האנושית, לא גרמו מעטים כל כך נזק גדול כל כך לרבים כל כך. המשבר הפיננסי העולמי כבר נועץ שיניו גם בכלכלה הריאלית, ואלה המשלמים היום את המחיר אינם אלה שגרמו למשבר.

אין ספק כי קיים קשר ישיר בין משכורות הענק שקיבלו מנהלי בתי ההשקעות ומנהלי הבנקים, בעיקר בארה"ב, למשבר הכלכלי. כאשר מנהל יחיד מקבל תמורה כספית עבור יכולות הניהול שלו בסכום של 500 מיליון דולר לתקופה של חמש שנים, משהו מטורף התרחש בעולמנו. משהו חייב להשתבש ולהתעוות בעולם הערכים של כל בן אנוש המקבל תמורה אגדית ובלתי נתפסת שכזו. הוא כבר לא יכול לראות את הכלכלה בראייה מאוזנת. הוא מאמין שהוא משהו כמו סופר-גאון ואף מעבר לכך, ושהתמורה אכן מגיעה לו.

וכשמגיעה לאדם תמורה כה גבוהה, עליו להוכיח גם ביצועים שיהיו ברמה המצדיקה את התמורה האגדית. כתוצאה, יצאו בתי השקעות גדולים בניו יורק בהנפקות של איגרות חוב, כלומר נטילת הלוואות מהציבור הרחב או ממוסדות פיננסיים, בהיקפים שעוד לא נשמעו כמותם בהיסטוריה הכלכלית. כך, למשל, בית השקעות אחד יצא לפני כשנה בהנפקה בהיקף של 300 מיליארד דולר - פי 3.5 מכלל תקציבה השנתי של מדינת ישראל - ממש כאילו היו אדוני העולם.

העולם, שאף הוא התחיל להאמין שמנהלים המקבלים תמורה כה גבוהה חייבים להיות בעלי כישורים על-אנושיים, סגד להם ורכש את איגרות החוב שהנפיקו מתוך רצון להיות שותף לרווחי העתק. כך משתבשות כל הפרופורציות והשיטה הקפיטליסטית הופכת להיות שיטה של קפיטליזם חזירי, כשאלה שגורמים למפולת גורפים מיליארדים, בעוד ציבור רחב מאוד של עובדים ובעלי עסקים משלם את המחיר.

אין מקום לוויכוח בין שני קטבים. מדיניות סוציאליסטית לא עומדת בהכרח מול קפיטליזם חזירי, ואין כל הכרח לבחור בין שתי השיטות. באמצע, בין השניים, עדיין יש כלכלות שפויות של שוק חופשי ותחרות הוגנת, וזה עובד ועבד טוב כל עוד לא מאבדים את העשתונות והופכים מנהלים של חברות פיננסיות לאלילי עולם.

במקרים רבים, יש להבין, אותם מנהלים שזכו לתמורות מרקיעות השחקים לא היו בעליהן של אותן חברות. הם גם לא היו כאלה שבנו חברות חדשות או יצרו טכנולוגיות. הם פשוט ניהלו עסק פיננסי בסחרור שהזין את עצמו מול הסגידה של רשויות הממשל, בתי המחוקקים והמדיה התקשורתית, שהצטרפה להערצת אותם מנהלים. גם רשויות רגולטוריות לא חשבו שמחובתן לבדוק מדוע אפשר ללוות מן הציבור סכומים של מאות מיליארדי דולרים, מבלי לתת דין וחשבון אילו שימושים ייעשו בסכומים אגדיים אלה.

אם העולם החופשי יחזור למשק חופשי מאוזן - עם משכורות והטבות שפויות למנהלים, כולל מנהלים של מוסדות פיננסיים - יחזור גם הניהול הפיננסי לתחום השפיות, ותפקיד הרגולטור להבטיח שאכן כך יהיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו