אלכס שניידר לא יכול היה להפיק יותר מהמצב שבו נמצאת ההשקעה שלו בספורט. מתברר שלא מדובר בפראייר כלל, אלא בטקטיקן שחושב שנה-שנתיים קדימה. מבחינתו, המצב הוא win-win. הוא נפטר ממאמן שכולם אמרו לו שהוא שפיץ המילניום, ומינה במקומו את האתוס של מכבי ת"א.
אם אבי נמני, שנכפה על שניידר בהסכם הרכישה, יספק את הסחורה מהספסל, אז הכל סבבה. אם ייכשל, הוא ייפטר גם ממנו ויפנה דרך למאמן הבא ללא המטרייה האווירית לנמני וללא הקהל של הסמל הצהוב. בקיצור, החל מיוני 2009, מכבי ת"א תהיה של שניידר נטו. אמנם יהיו שם היו"ר השחמטאי והמנכ"ל המאבטח, אבל הם רק בובות תצוגה.
לנמני לא היתה ברירה. הבוס לא ישקיע לירה סורית דפוקה נוספת בקבוצה שנכון למחזור השמיני ביזבזה עוד עונה. אלכס שלח אותו לקו הקדמי, גם כדי שישכב על הגדר וגם כדי שיעבור אותה בעצמו. שיוכיח לו ולאוהדים מאילו חומרים הוא עשוי: של כוכב ענק שעשוי להפוך למאמן ענק או לסמל לשעבר.
לכאורה לנמני לא צריכות להיות בעיות. בכדורגל הוא מבין, הוא בחור חכם, כריזמטי, חדר ההלבשה שלו, היציעים שלו, יש לו ים של כישרון במועדון, הוא רק צריך להוכיח שהוא לא זקוק לחיתול ושהוא מסוגל להחליט נכון. אגב, גם לא יהיה לו "גורם בכיר בהנהלה" שיבקר את מהלכיו בתקשורת. כל הסבר מיותר.
כסף לשחקנים אלכס לא ישחרר. בינואר ייפטר המועדון מה"בובל" (מוצר חסר צריכה) בדמותו של טומאסיץ', וביתרת הכסף מ-400 אלף דולר נטו יוחתם מגן שמאלי. סיום עונה במקומות 3-1 ייחשב להצלחה. אולי גם תהיה הצלחה בגביע.
כפי שנמני נראה במסע"ת, הוא מאוד היה רוצה לטוס במנהרת הזמן ולנחות ביוני. אבל לפעמים השעון זז לאט, ואין לו עוד עשרה משתפ"ים שיעזרו לו לככב. החל מאתמול ב-18:15, אבי נמני הוא האיש הכי בודד במועדון.
ביום אחד בנובמבר, אלכס שניידר הכריח אותו להתבגר ולקחת אחריות. הגיע הזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו