אהוד ברק מכיר את יתרונות הקפיטליזם, עיונית ומעשית, אך הוא בחר להשתלח בקפיטליזם שכה היטיב עימנו, ועימו. ברק יכול לגרוף הון פוליטי מליבוי תחושות שרווחות אצל מרבית הישראלים המאמינים שכלכלת שוק, על אף יתרונותיה, איננה הוגנת ושהמרוויחים בתחרות עושים זאת על גבם של החלשים והמנוצלים. לכן אדם הגון חייב לסלוד מהקפיטליזם.
ואכן, בישראל, שבה מרבית העשירים התעשרו בזכות קשריהם הפוליטיים, זכויות המונופול וזכויות אחרות כמו הטבות במיסוי או הקצאת מקורות ורישיונות שהפוליטיקאים מעניקים להם בתמורה לתמיכה פוליטית וכספית - השנאה לקפיטליזם מוצדקת. בייחוד אם מאמינים, כמרבית הישראלים, שאנו חיים בכלכלת שוק, אפילו תאצ'ריסטית ואכזרית, וכי העיוותים החמורים המאפיינים את כלכלת ישראל מקורם באידיאולוגיה ובפרקטיקה הקפיטליסטית.
אך האמת היא שכלכלת ישראל - המלאה במונופולים ובקרטלים הנשלטים על ידי אוליגרכיה קטנה, בשיתוף פעולה עם ביורוקרטיה ממשלתית ענפה - מעולם לא היתה כלכלת שוק תחרותית.
באיזו כלכלת שוק אפשר למצוא תופעות כמו חברת החשמל, הנמלים, ארגוני עובדים ממשלתיים בעלי לפיתת חנק על המשק, ארגוני מורים המדרדרים את החינוך, עובדי בנקים המשמרים את הקרטל ועוד ועוד?
במקום לבזר את הבעלות ולהגביר תחרות והתייעלות, הגביר תהליך ההפרטה המדומה בישראל את הריכוזיות וצימצם את התחרות. זאת למרות הרפורמות האמיצות של בנימין נתניהו, שניסה לשחרר את הכלכלה מכבליה והצליח בשוק ההון אך פחות בהפרטה, כמו בנמלים.
הצדק החברתי (אם מישהו יכול להגדיר מהו) הופעל לרוב רק לגבי "חברינו" בעלי הכרטיס האדום, וגם ביניהם, אפילו בקיבוצים האדוקים ביותר, היתה אפליה ברורה, הנהוגה בכל הגופים הפוליטיים בין "אנשי שלומנו" (אנ"ש) לבין שאר ה"חברים". מפמפמי הנוסטלגיה לא מזכירים שמאז שנות ה-20 ספינות הדגל של הציונות הסוציאליסטית - הקיבוצים והמושבים - פשטו רגל בכל עשור. זאת על אף המסירות וההקרבה של החברים, ועל אף השקעות הון ומתן פריבילגיות רבות ויקרות על ידי הסוכנות והמדינה.
התוצאה של היסודות הסוציאליסטיים היא שכלכלת ישראל, המבוססת על הון אנושי מהטובים בעולם ועל תקבולים עצומים מחו"ל (300 מיליארד דולר!), איננה מסוגלת לשלם לעובדיה אלא שכר בושה שאינו מאפשר למרבית המשפחות לגמור את החודש. זוהי מורשתו האמיתית של הסוציאליזם.
אכן, בקפיטליזם יש אלמנטים חזיריים, כמו בכל מעשי אנוש, אך הוא מצליח לרוב לרסנם. בסוציאליזם ובנגזרותיו (כסוציאל-דמוקרטיה), לעומת זאת, יש דבקות עיקשת בפנטזיות ובאוטופיות. לכן הסוציאליזם הוא חמורי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו