שיטת הממשל כשלה

היה משהו פתטי בדיאלוג שניהלו אתמול לעיני המצלמות במשכן הנשיא, הנשיא שמעון פרס והמועמדת לראשות הממשלה ציפי לבני, בעת שהודיעה לו על כישלונה להקים ממשלה חדשה בראשותה והוא שיבח את הגינותה.

זאת משום שלפני קצת יותר מ-18 שנים, ב-26 באפריל 1990, הודיע יו"ר מפלגת העבודה דאז שמעון פרס לנשיא המדינה דאז חיים הרצוג כי נכשל במאמציו לכונן ממשלה חדשה, והחזיר לו את המנדט שהופקד בידיו.

פרס ולבני היו עד כה המועמדים היחידים לראשות ממשלה שלא הצליחו לכונן קואליציה בראשותם. כל המועמדים האחרים שנטלו עליהם את המשימה הצליחו בה, החל בדוד בן-גוריון וכלה באהוד אולמרט. פרס, שהתבזה חודשיים קודם לכן ב"תרגיל המסריח" כשהתברר שאין לו רוב בכנסת לאישור ממשלתו, הבין בוודאי היטב לליבה של לבני, שלא השכילה במשך 35 ימים לגבש קואליציה.

אין ספק ששיטת הממשל שלנו כשלה. דוגמה בולטת היא העובדה שבמהלך 60 שנות המדינה כיהנו בה 31 ממשלות. ממוצע של פחות משנתיים לכל ממשלה. בעשור האחרון בלבד מתקיימות בכל שנתיים-שלוש בחירות חדשות לכנסת.

רק פעם אחת בתולדות המדינה כיהנה הכנסת את מלוא ארבע השנים כפי שקובע החוק. בשום משרד ממשלתי לא מכהן שר אחד יותר משנתיים בממוצע. שום שר אינו יכול לגבש תוכנית ארוכת טווח, משום שלאחר פרק זמן קצר הוא מועבר לתפקיד אחר.

ממשלת אולמרט הבטיחה (כמו הבטחות רבות אחרות שחולקו ביד רחבה ולא קוימו) לשנות את שיטת הממשל, אבל שום דבר לא נעשה. כל הפוליטיקאים מדברים על הצורך לבצע רפורמה בשיטת הממשל, לקבוע כי לפחות מחצית מהח"כים ייבחרו בבחירות אזוריות, להעלות את אחוז החסימה, אבל בפועל לא נעשה כלום.

בכל מערכת בחירות פוחת שיעור המשתתפים בבחירות. בבחירות לכנסת הראשונה השתתפו 86.9 אחוז, בבחירות לכנסת ה-17 השתתפו רק כ-63.5 אחוז מבעלי זכות הבחירה. יש סכנה שבבחירות לכנסת ה-18 ימשיך שיעור ההצבעה להצטמק.

המסקנה המתבקשת היא שהציבור מאס בפוליטיקה ובפוליטיקאים ומעדיף ביום הבחירות ללכת לים או לעשות מנגל. למרבה המזל, הבחירות הקרובות יתקיימו בחורף כשקצת קר ללכת לים. אולי זה ישפיע על שיעור המצביעים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו