ביום חמישי האחרון ערך מפקד הכוחות האמריקניים במערב עיראק, הגנרל קלי, תדרוך עיתונאי שבו ביקש להעביר מסר ברור: סוריה ממשיכה להיות בעיה. הגבול שלה עם עיראק פרוץ, היא נותנת מקלט לאנשי אל-קאעידה שחודרים דרכה לעיראק כדי לפגוע בכוחות האמריקניים, והיא צריכה לנהוג כסעודיה וירדן שאוטמות את הגבול לפעילות טרור.
גם הפעם לא הבינו הסורים את המסר, ולאמריקנים נמאס. הם החליטו שאם בדמשק לא מבינים אנגלית, הם יעברו לדבר איתם במזרח-תיכונית מדוברת. לכן, את הפעולה של אתמול בערב - שמן הסתם אכן כוונה נגד יעד כלשהו של הג'יהאד העולמי - צריך לראות פחות כסיכול ממוקד איכותי, ויותר כסוג של איתות עצבני. "נמאס לנו", הבהירו האמריקנים לדמשק, מעכשיו נדבר אתכם בכוח.
לא צריך לזלזל באמירה הזאת. נכון, ג'ורג' בוש אוהב להפעיל כוח ורוצה לסיים באקורד של ניצחון, ולו סמלי, על אל-קאעידה. נכון, התקיפה גם נועדה לצרכים פנימיים - שמונה ימים לפני הבחירות טוב שהתקשורת האמריקנית תעסוק בביטחון - כי זה עוזר למקיין ומזיק לאובאמה. ובכל זאת, ארה"ב מעולם לא תקפה בסוריה. לא כאשר האשימה אותה בהסתרת הנשק הלא-קונבנציונלי של סדאם חוסיין, וגם לא כאשר סייעה במישרין למורדים בעיראק.
ולכן, צריך להתייחס למה שקרה אתמול כאל אירוע חריג, שהתובנה המרכזית שעולה ממנו היא חולשתה המדהימה של סוריה שהפכה בשנתיים האחרונות למדינה שכל אחד עושה בה כרצונו. ישראל בתקיפת הכור הגרעיני, מחסליהם של עימאד מורנייה והגנרל סלימאן, ואפילו מי שביצעו בחודש שעבר בדמשק את הפיגוע שגבה עשרות קורבנות. עכשיו גם האמריקנים הצטרפו לחגיגה, ובסטייל - לא רק תקיפה אווירית, אלא גם הנחתת כוחות קומנדו שפועלים בהתרסה גלויה על אדמה סורית.
ספק אם גם אחרי הפעולה אתמול יבין אסד את המסר. סביר יותר שהוא יוריד ראש ויחכה שבוש ייעלם, בתקווה שממשל אובאמה יפתח דף חדש.
במקרה כזה, ורק בו, עשוי להיות לישראל קשר כלשהו לפעולה אתמול, אם זו תצליח להרחיק במעט את סוריה מאיראן ולקרבה למערב, ובכך - גם לתהליך שלום רציני עם ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו