כגודל המשבר - גודל הפורקן

רצח בתוך המשפחה, במיוחד כשהילדים הם קורבנות, נחווה על ידי הסביבה כבלתי נתפס. ההסבר היחידי שאנו יודעים לתת הוא ששיגעון כלשהו תקף את הרוצח. כך אנו מנסים להרחיק את האפשרות כי אדם רגיל, כמונו, עלול לבצע מעשה מעין זה.

אלא שהרקע לרוב הוא דווקא פגיעה קשה באמונות הבסיסיות של החיים - "משבר נרציסטי". הרוצח חווה פגיעה קשה בערך העצמי על רקע משבר רגשי קשה, שהגורם לו יכול להיות חשד לבגידה, או משבר כלכלי עמוק. משבר זה דורש מעשה בעוצמה דומה, שיביא לפורקן הזעם והייאוש. מצב רגשי חזק זה, נוסף על כלי נשק זמין, יביאו את הרוצח לעתיד לפגוע באדם הקרוב, שעליו הוא גם מטיל אחריות לאשר קרה. כיוון שגברים נוטים יותר לתגובה אלימה מאשר נשים, אנו עדים לרצח האישה על ידי בעלה. ילדים, ובמיוחד בגיל הרך, נחווים באופן טבעי כחלק מאיתנו, שלוחה של הוריהם. אנו רואים זאת לא פעם בקשיים הנוצרים בתוך המשפחה כאשר הילדים אינם עומדים בציפיות הוריהם (ובכך מצהירים על עצמאותם והיותם ישות נפרדת מהם). במשברים נרציסטיים חזקים בעוצמתם, שבהם הפוגע חווה את העולם כאכזר, מטרת הפגיעה בילדים היא הצלתם מחיים מלאי סבל. בתפיסה זו הרצח אינו מעשה מזוויע אלא מעשה נאצל.

הכותב הוא מנהל ביה"ח הפסיכיאטרי אברבנאל