נהרג המרושע והמופקר של מיטל אהרונסון ז"ל בלב תל אביב עורר את רגשות הזעם המוצדקים של הציבור נגד הגורמים האלימים המזלזלים בחיי הזולת. השאלות הנוגעות לרמת הענישה של אלה, כדי להגן על החברה, הופכות רלוונטיות, ואף מתגבשת ההכרה כי אסור עוד לנהוג כלפיהם בסלחנות. אולם בחוליה האחרונה של שרשרת אכיפת החוק מצויים השופטים, ומפעם לפעם מופיע אחד מהם עם גזר דין החורג בקיצוניות מהנורמה ואשר עלול להרוס את מבנה אכיפת החוק כולו. השרשרת לעולם אינה חזקה מהחוליה החלשה שבה, וכל הרוצה להבין כיצד מערכת המשפט יכולה לסכל את עבודת המשטרה והפרקליטות, יעיין בפסק דינו של כבוד שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה דרורי, מיום 8.9.08, העוסק בפרשיית אלימות חמורה של רב צעיר שגרם ישירות לתאונת דרכים.
פסק דין זה מתפרס על פני לא פחות מ-300 עמודים. צריך לחזור ולקוראו על מנת שלא להאמין, שכן אי אפשר להאמין וכדאי להפנות אל תוכנו זרקור כדי שגם הפרקליטות וגם ביהמ"ש העליון יפנימו את משמעויותיו החמורות.
סיפור המעשה, בתמציתיות, נוגע לרב צעיר, שלאחר שלא שילם את דמי החניה בחניון שבו החנה את מכוניתו, פתח בנהיגה תוך כדי שהוא פוגע במי שהיתה מופקדת על החניון, גרר אותה 20 מ', גרם לחבלה בראשה ולאחר מכן הפקיר אותה בלי להושיט לה עזרה. העונש על עבירה חמורה זו הוא לא פחות מתשע שנות מאסר - פי שלושה מהעונש על גרימת מוות ברשלנות.
אולם כבוד השופט דרורי כנראה זכה בחוויה רגשית, ייחודית, כמעט מיסטית, כאשר העבריין ביקש סליחה מהאישה. לדבריו, הוא חש כי בקשת הסליחה היתה "רגע ייחודי אפוף הוד ושגב... חוויה כזו של סליחה היא היחידה בחיי. עד היום, כאשר אני נזכר בה, אני נפעם מחדש".
בית משפט אינו גן ילדים. בתי המשפט אינם עוסקים בריב בין שני ילדי הגן שבו האחד מכה את רעהו ומבקש לאחר מכן בנוכחות הגננת סליחה. העבירה שביצע אותו רב צעיר יוצאת דופן בחומרתה.
היו בה שלושה שלבים של חומרה: הראשון, הרב פרץ את דרכו ברכב מהחניון בלי לשלם. השני, הוא פגע ברכבו באישה וגרר אותה 20 מטר. והשלישי, הוא הפקיר אותה בלא שעצר להגיש לה עזרה. אולם, למרות כל זאת, החליט כבוד השופט, נרעש מהחוויה הרגשית שעברה עליו, לבטל את ההרשעה ולהטיל עליו ביצוע עבודות שירות, כדי שחלילה לא ימנע מאותו עבריין מינוי כדיין במערכת המשפט בישראל. הגענו לשיא הפרדוקס: מי שאינו ראוי להתמנות לדיין אינו מורשע בדין על ביצוע עבירה חמורה כדי שיוכל להתמנות לדיין.
המשפט הפלילי אינו נועד לשם קישוט. הוא נועד כדי להגן על החברה מפני מעשים פליליים.
כאשר כבוד השופט דרורי מחליט שלא להרשיע בדין עבריין, ואפילו הוא רב, הוא פוגע במאבקה של החברה בתופעת האלימות הגוברת, כולל האלימות בדרכים. הוא, למעשה, מעביר מסר ערכי שתקיפת אישה בכלי רכב והפקרתה אינן מעשה נורא כל כך.
לשופטים בישראל מוענק שיקול דעת רחב. הבעיה נובעת מכך שכאשר עורכי דין מתמנים לשופטים, קשה עדיין לדעת באיזו מידה הם יפעלו על פי החובה הנובעת מתוקף משרתם.
כששופטים פוגעים באינטרסים העליונים של החברה, אי אפשר לעשות יותר מלשנות את החלטתם באמצעות ערעור. על פי חוק יסוד השפיטה, יכולה ועדת מינויים לשחרר שופט מתפקידו ברוב של שבעה חברים. כמו כן, ניתן לשחרר שופט בהחלטה של בית דין משמעתי. אולם, כלים אלה אינם ישימים כאשר שופט מוציא החלטה הפוגעת אנושות במערכת אכיפת החוק והעושה לפלסתר את מאבקה באלימות.
המסקנה פשוטה - הפרקליטות חייבת לערער על פסק דין כושל זה וביהמ"ש העליון צריך להחזיר את המערכת לסדר נורמטיבי. די בכמה החלטות חריגות ובודדות כדי לפגוע במרקם החברתי בישראל. עלינו לחזור לענישת מינימום בעבירות של גרימת מוות ובעבירות של אלימות חמורה.
הכותב כיהן בעבר כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו