שטות. זיפת. אין לי מילה אחרת לתאר את ההרגשה אחרי המשחק מול לטביה. לקבל בדקה כל כך אכזרית שער שוויון, מרגיש לי כמו הפסד וחבל. ישראל שיחקה היום מול יריבה שבכלל לא חשבה על ניצחון ואפילו לא על לכבוש, אבל בסוף, בגלל שטות - לא החזיקו כדור, ויתרון שהחזיק בצדק לאורך זמן הפך לשוויון.
אני חושב שהקישור הדפנסיבי אשם למעשה בשער שכבשו הלטבים, כיוון שהבלמים נמשכו לשער וגל אלברמן ומשה אוחיון היו צריכים לעצור את הכובש שהגיע מהקו השני ונהנה מבישול מצוין.
ישראל יכלה לצאת לחצי שנת הכנה לקראת המפגש הכפול עם יוון רגועה, עם הישג שלא היה בכדורגל הישראלי הרבה זמן - שלושה ניצחונות רצופים. אמנם לא מדובר בדיוק באריות (לוקסמבורג, מולדובה ולטביה), אבל עדיין זה יכול היה להיות הישג. במקום זה, בלי שום קשר לתוצאה ביוון, שווייץ חזרה לתמונת המונדיאל.
חילוף. מול נבחרת לוקסמבורג החלשה, דרור קשטן חיכה עם החילופים עד הרגע האחרון וזה הספיק. מול לטביה, שהיא טובה יותר, הוא חייב היה להקדים את החילופים. עומר גולן שהיה חלש מאוד ובכלל לא הורגש על המגרש, היה צריך להיות מוחלף על ידי בן סהר הרבה יותר מוקדם מאשר כעשר דקות לסיום. גם החילוף היחיד שנעשה בזמן היה מיותר, כי משה אוחיון לא שינה דבר כשעלה במקומו של בירם כיאל.
אוחיון לא תרם מאומה למשחק ולדעתי, אם כיאל היה נשאר על המגרש, ישראל לא היתה מקבלת את שער השוויון ולוקחת את כל הקופה.
אור. מי שלדעתי בלטו ואף היו משכמם ומעלה הם צמד הליגיונרים האנגלים, יוסי בניון וטל בן חיים. הם הוכיחו מנהיגות, בעיקר בניון, שכבש שער מצוין ובישל לאליניב ברדה מצב נהדר שנגמר בבעיטה למשקוף.
הוא היה נסער מאוד בסיום המשחק, והיה עצוב לי לראות אותו עם דמעות בעיניים ומתראיין כואב. למען האמת, גם אני הייתי המום אחרי שער השוויון. לא הגבתי דקה.
הרגשה מזופתת כבר אמרתי-
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו