על צרות בצהוב

מוני פנאן לא היה קולע סלים או שומר בהגנה, אבל הנוכחות שלו היתה משמעותית, במיוחד מבחינת המוטיבציה של השחקנים. מעבר לבעיות המקצועיות הרבות, יש במכבי טענות לרמת המוטיבציה של השחקנים. "חלק מהם עוד לא מבין לאן הוא הגיע", אומרים שם. חסרונו של מוני מורגש מאוד, במיוחד בקבוצה חדשה שבה כל שחקן חדש צריך את "האבא" יותר מכל. "שחקנים במכבי היו נותנים הכל רק כדי לא לראות את הפנים המיוסרות של מוני אחרי הפסד", אמר שחקן במכבי. תרשו לי להמר שעם מוני המאזן לא היה 7:1. למה נתנו למוני ללכת דווקא כשבונים משהו חדש? דווקא אחרי איבוד האליפות-

מלבד קרלוס ארויו שהוא ראש וראשון ודרור חג'ג' שברור שהוא המחליף שלו, מסתובבים עוד עשרה שחקנים במכבי בלי לדעת בדיוק את מקומם. כולם שווים בפני המאמן.

בכל משחק אנחנו רואים הרכבים אחרים ורוטציות שונות. סגל של 12 שחקנים בכירים הוא סוג של חומר נפץ. במבנה הזה הוא עוד יותר בעייתי, כי כולם מרגישים שהם צריכים להיות על המגרש. נתנו לנו הרבה באחרונה את הדוגמה של אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, צסק"א ועוד קבוצות גדולות שמחזיקות בסגל אפילו יותר מ-12 שחקנים. ההבדל הוא שבכל הקבוצות האלה ההיררכיה ברורה ומדויקת.

כל שחקן יודע את מקומו. הוא יודע מתי ייכנס, מתי ייצא, את מי יחליף, מי בא מהספסל, מי עולה בחמישייה, אבל ייתכן שאחר כך לא יראה מגרש. לעיתים נראה שהכל מוכן מהבית, אבל בעומק כזה של סגלים אין ברירה אחרת.

למכבי יש שתי ברירות. או ללכת באותה דרך, או לצמצם את כמות השחקנים הבכירים בסגל. במתכונת הזו זה לא ילך. רק בפני החוק כולם שווים.

עצה תקשורתית בחינם לאפי בירנבוים. בשום מצב אל תגיד "יש לי הרבה מה להגיד אבל אני לא אומר". הציטוט הזה מסוף המשחק בגן נר נשמע רע. אם יש לך מה לומר, תגיד אותו, אחרת זה יישמע שלמרות שאתה אומר שיש לך למעשה אין לך מה לומר. חוץ מזה, רמיזות למיניהן אחרי הפסד לא תמיד מתקבלות רע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו