לדעותיו תמיד יהיו לקוחות

רק לפני פחות משבועיים הצביעה אוסטריה לפרלמנט חדש. שתי מפלגות הימין הקיצוני (מפלגת החירות בהנהגתו של שטראכה ומפלגת הברית למען העתיד בהנהגתו של היידר) התחלקו ביניהן ב-28 אחוזים מקולות הבוחרים.

תחנות הטלוויזיה בעולם שידרו לנו שוב ושוב תמונות של המנהיג הפופוליסט, היידר, מנצח, שזוף ומחויך. כמו ב-99'. היידר, שמפלגתו לא זכתה בבכורה במחנה הימני קיצוני בארצו, זכה בעיקר בכותרות.

מדוע? כי היידר הפך לסמל. סמל לאוסטריה שראינו ולא רוצים לראות יותר. אוסטריה שלא אוהבת, אפילו פוחדת, מזרים. אוסטריה שלא מתביישת לדבר על איחוד. בקיצור, אוסטריה של אתמול.

יש כאלה שאולי לא שמו לב שבאוסטריה, לראשונה בהיסטוריה, ניתנה זכות ההצבעה לצעירים החל מגיל 16. כמעט 50 אחוזים מהם הצביעו לימין הקיצוני. החלוקה: 40 אחוזים, על פי פרסומים שונים, הצביעו למפלגת החירות של שטראכה הצעיר יותר, ורק 10 אחוזים למפלגתו של היידר המתבגר.

זה בא ללמד אותנו כי הימין הקיצוני לא עתיד להיעלם באוסטריה עם היידר, וכי לדעות של הימין הקיצוני ימשיכו בעתיד להיות לקוחות.

האוסטרים יאמרו להגנתם כי לא כל אחד שמצביע לימין הקיצוני מחזיק בעמדותיהם, וכי מדובר גם בהצבעת מחאה נגד הקואליציה הגדולה המאכזבת. אחרים אולי יגידו כי לאוסטריה מיקום גיאוגרפי על גבול הבלקן ומדינות מזרח אירופה, שהופך אותם לחשדנים ולמאוימים יותר מהתפשטות האיסלאם ביבשת. יש שיסבירו כי אוסטריה הצטרפה לאיחוד רק בינואר 95', ומכאן החשדנות הרבה כלפי בריסל - שבה אין תמיד התאמה בין מדיניותה לאינטרסים האוסטריים. והיידר היה אחד כזה שבא ושמר, כביכול, על האינטרס הלאומי. על חשבון הזר כמובן.

נשיא אוסטריה, היינץ פישר, כינה את התאונה אתמול כ"טרגדיה אנושית". יכול להיות. אנחנו נוסיף כי הצלחתו של היידר, מי שהגדיר את מחנות הריכוז בשואה כ"מוסדות מענישים", הן ב-1999 והן ב-2008, היתה טרגדיה לא פחות קשה לאוסטריה. וגם לנו כיהודים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו