על קבוצה בלי כיסוי

לבית"ר אין הרבה בעיות. רק אחת: ארקדי גאידמק קוראים לה. האלופה עוברת היום תהליך דומה לזה שחוו עובדי היי-טק בישראל בתחילת המילניום, כשהבועה שבה פרחו במשך כמה שנים פשוט התפוצצה.

לאף קבוצה בכדורגל הישראלי בכלל, ולבית"ר בפרט, אין כיסוי לתקציב של 100 מיליון שקלים. זה אולי היה מרשים בעונה הראשונה והשנייה, אבל זו היתה בועה. בית"ר טיילה לה לצמד אליפויות, אבל היה ברור שמשכורות כמו 600 אלף דולר לעידן טל ו-400 אלף לשמעון גרשון, הן פיקציה. בדיוק כמו משכורות העתק הספקולנטיות שניתנו לעובדי ההיי-טק אי שם בסוף שנות ה-90.

ארקדי הוא כלוב מזהב. מצד אחד, הוא ריפד עדר של שחקנים בינוניים במאות אלפי דולרים והפך את מנהלי הבנקים שלהם למאושרים; מצד שני, הכסף הגדול והחוזים ארוכי הטווח הפכו את גרשון, זיו, זנדברג ושאר השחקנים הישראלים הוותיקים במועדון לשבעים ומפונקים, כאלה שלא התקדמו במילימטר מאז שהצטרפו למועדון המיליון.

וזה לא הכל. יש כאלה, כמו ברק יצחקי לדוגמה, שאף הלכו אחורה בתקופה הזאת. אחרי עונת פריצה מופלאה הוא נמכר במיליון יורו לגנק ונראה היה שהוא בדרך להיות הבניון הבא, אבל הגעגועים לחיים הטובים - ובעיקר הקלים - בבית וגן החזירו אותו לסיר הבשר של דוד ארקדי. מאז, הקריירה של החלוץ המוכשר נמצאת בהידרדרות.

כדי לחזור לשפיות בית"ר צריכה לחכות קודם להסתלקותו של גאידמק, שאמנם תקוע עם הקבוצה העונה אחרי שהפקיד במזומן את הערבויות לחוזי השחקנים, אך צפוי לברוח ברגע שיתבקש לעמוד בהתחייבויות שלו גם לגבי העונה הבאה. אז, אחרי שבית"ר תחזור להיות קבוצה שפויה ובריאה שמתנהלת בגובה העיניים של הכדורגל המקומי הבינוני, היא תוכל לשקם את עצמה.

אז גם נדע מי מבין שכירי החרב שנהרו לירושלים לטובת הכסף הגדול הוא בית"רי אמיתי, כי אלה יסכימו להישאר שם גם תמורת 100 אלף דולר בלבד לעונה. השאר? חפשו אותם ואת סוכניהם מתחת למשרד של אביב בושינסקי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו