על סף התהום

היה לנו פעם שר אוצר בממשלת רבין הראשונה שקראו לו יהושע רבינוביץ', שאמר פעם, בשעת משבר, כי "אנחנו נמצאים על סף תהום אבל לוקחים צעד גדול קדימה". ומשום מה, נזכרנו במהלך החג באמרת השפר של שר האוצר לשעבר.

העולם הכלכלי, אם באירופה ואם אצלנו בישראל, מבקש דווקא להרגיע - אבל זה לא פשוט כאשר צריך להוסיף, לא עלינו, ז"ל, לבנקים שונים שנופלים כמו חיילים בשדה הקרב וכשהבורסות מתנהגות כמו מתקן הספייס מאונטיין ביורו דיסני.

אין ספק שאנחנו חיים היום בעולם שבו השתנו לחלוטין כללי המשחק. כאן, בין היתר, הבעיה. כולנו נמצאים בתוך המשחק אם זה במישרין ואם זה בעקיפין. כללי המשחק השתנו, אבל האזרח, העוקב אחר הנעשה בוושינגטון וממתין לאימוץ תוכנית החירום הכלכלית שתהיה אולי "הצעד הגדול קדימה" (רק שיהיה מספיק גדול כדי לפסוע מעל לתהום) - מתקשה להבין מדוע בתחילת השבוע דחו חברי הקונגרס את תוכנית ההצלה של הממשל.

מצד אחד אמריקה מבקשת להציל את השיטה, אולם מצד שני היא מציגה שיתוק. הכיצד-

מה לעשות שהמשבר הכלכלי הזה נפל בעיתוי גרוע, שבועות ספורים לפני בחירות. כולם מדברים על הבחירות לנשיאות ב-4 בנובמבר, אבל נוטים אולי לשכוח שבאותו יום תצביע אמריקה גם לקונגרס חדש ואף לשליש מחברי הסנאט.

הנבחרים הרפובליקנים לא רוצים להצטייר ככאלה המתנערים מהאידיאולוגיה האולטרה-ליברלית שלהם. תוכנית ההצלה היא הלא התערבות גסה של המדינה. הכיצד יקבלו אותה? הרפובליקנים טוענים כי צריך כלכלה חופשית. אמריקה לא היתה ולא תהיה משטר סוציאליסטי ונחוצה כמה שפחות התערבות ממשלתית. מנגד הדמוקרטים לא יכולים לאשרר תוכנית אשר מחייבת את משלם המיסים האמריקני לממן טעויות של בנקאים עשירים. מה פתאום שהאמריקני הממוצע מהמיד ווסט, לדוגמה, יחלץ את היאפי תאב הבצע מוול-סטריט. וכי האם היתה פעם סולידריות בכיוון ההפוך-

בכאלה מקרים בא הממשל ומכריע, אבל מה לעשות והמשבר הזה מתרחש ערב בחירות, כשהממשל חלש ומאוד לא פופולרי? בעיה. חברי הקונגרס ייאלצו לחשוב יותר על הצלת השיטה ופחות על הצלת הכיסא. וכל מבוקשו של האזרח הוא כדור הרגעה או לחלופין תוכנית הצלה כדי לישון טוב בלילה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו