בן נאמן לירושלים: על בני אלון ז"ל

הרבה עשייה בחומר וברוח הותיר אחריו הרב בני אלון, אבל נזר תפארתו ומחמד לבבו זו ירושלים. אלון, כמעט בכל צומת דרכים ותפקיד שאותו מילא, היכה שורשים וקומם חורבות ונטע נטיעות בשטחי ירושלים ששוחררו במלחמת ששת הימים.

ללא מפעלותיו, אחיזתה של ישראל בירושלים השלמה היתה ללא ספק איתנה פחות. אלון השיב את היהודים לשכונת שמעון הצדיק, בואכה הר הצופים, שממנה הם גורשו בפרעות תרפ"ט ובמלחמת השחרור. הוא ביסס את האחיזה היהודית במתחמים שאותם רכשו אנשיו סביב קבר רחל. אלה משרתים עד היום את צה"ל בשמירה על אחד המקומות המקודשים ביותר לעם היהודי. אלון הקים את הישיבה בבית אורות על הר הזיתים וגם סייע להתיישבות היהודית בעיר העתיקה ובעיר דוד.

התוכנית שהגה ליצירת רצף טריטוריאלי של אחיזה ושכונות יהודיות ב"אגן הקדוש" - סביב העיר העתיקה, משמשת עד היום בסיס לפעילות שנועדה לשמור על ליבה של ירושלים בידי העם היהודי. כך נקנו בתים וקרקעות והוכרזה שרשרת של גנים לאומיים כמו עמק צורים, שבלמה את התפשטות הבנייה הערבית הבלתי חוקית.

אלון, שייזכר כאחד מגואליה של ירושלים בדור הזה, היה איש חדור אמונה ואהבה לבריות, שליח ציבור אמיתי, ובן נאמן לירושלים, במובן הצנוע והעניו של המושג. אף על פי שהשתייך למה שנהוג לכנות "אצולת הציונות הדתית" - לא רם לבבו. הוא ראה עצמו כחלק מנצח ישראל ושרשרת הדורות: "לא כסיסמה‭,"‬ הסביר רק לפני שנה לרבקי גולדפינגר מעיתון "בשבע‭,"‬ "אלא כחוויה חיה שבה אני זוכר בכל עת שאני בנם של הוריי, ושל זקניי, אביהם של ילדיי וסבא של נכדיי‭."‬

הוא היה חלק מבשרה של הציונות הדתית והשתייך לדור שטובי מנהיגיו הסתלקו מעימנו בטרם עת בשנים האח- רונות: חנן פורת, אורי אליצור, אורי אורבך, הרב מנחם פרומן. כל אחד מהם פעל בדרך שונה למען עם ישראל וארץ ישראל. אלון, גם בשל מחלתו שעימה התמודד בגבורה, כשהוא מוקף במשפחתו האוהבת, וגם בשל נסיבות פוליטיות, פרש מוקדם מדי וירושלים ואוהביה חשו בכך, וכאלף איש ליוו אותו למנוחות בירושלים.