באיזה צד הפלשתינים?

בפגישות המכינות לקראת ביקור ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן, עם הנשיא טראמפ, התבקשו הפלשתינים להבהיר את עמדתם בשורה של נושאים, ואם לשפוט ממה שראינו במסיבת העיתונאים המשותפת בבית הלבן - ההבהרות האלה עדיין לא נמסרו.

במישור הדו צדדי בין ישראל לפלשתינים הם נדרשו לחזור לשיחות ישירות עם ישראל ואבו מאזן לא הזכיר זאת ולו במילה. הוא הביא עמו לפגישה את ראש קרן ההשקעות של הרשות, מוחמד מוסטפא, כלומר: הוא מוכן לגרסא כזאת או אחרת של "שלום כלכלי", אבל לא על חשבון נסיגת ישראל לגבולות 1967, כולל בירושלים.

במישור האזורי, הוא נדרש להתייצב בקואליציה הסונית ערבית מול איראן. במסיבת העיתונאים התייחס אבו מאזן רק לדאעש, ולא הזכיר את איראן ולו במילה. כלומר - או שאמר לא, או שביקש שהות נוספת. הפלשתינים יתיייצבו במחנה האנטי איראני רק תמורת תשלום ראוי, שבשלב זה הם עדיין לא קיבלו.

עניין זה קשור לוועידת השלום האזורית, שאמורה ליסוב סביב הבעיה הפלשתינית, אבל מטרתה האמיתית היא גיבוש המזרח התיכון נגד איראן.

איראן כבר איימה על אבו מאזן שלא יתן יד למהלך כזה, דהיינו שלא יהיה עלה התאנה שיאפשר מפגש ביטחוני גלוי בין ישראל לבין סעודיה מצרים וירדן.

בתוך הגדה פועלים גורמים פרו-איראניים כמו החזית העממית, הגי'האד האיסלאמי, ואפילו אגף בתוך פתח. אבו מאזן חייב להיות מאוד זהיר בנקיטת עמדה. בלבנון למשל, אש"ף וחיזבאללה משתפים פעולה נגד דאעש.

ישיבה על הגדר לא מספקת את הערבים הסונים, ובפגישות סגורות הם אומרים לאבו מאזן כי במהלך כל ההיסטוריה הפלשתינית הם תמכו בהם תמיכה מלאה ושילמו על זה מחיר. הגיע הזמן שהפלשתינים ירדו מהגדר.

בביקורו הקרוב של הנשיא טראמפ באזור דובר על כך שהוא יוועד עם אבו מאזן בבית לחם, אבל נראה כי זה לא יקרה, דהיינו אם אבו מאזן לא יכול לנקוט עמדת תמיכה חד משמעית באחיו הסונים הערבים, הם יחד עם טראמפ, ואולי עם ישראל יחליטו בשבילו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה