לפני ימים מעטים כעס העולם על נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, משום שנדמה היה כי הוא עלול להוביל למלחמה גרעינית, זאת בעקבות אזהרותיו כי אם מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און, ינצל את האירוע הלא כל כך מרגש של יום ההולדת המאה וחמישה של סבו המנוח כדי לערוך ניסוי גרעיני, יגיב באופן בלתי צפוי. הסב, שהקים שושלת הזויה ורצחנית, נאלץ להסתפק בירי כושל של כמה טילים, והניסוי הגרעיני לא התקיים. ועכשיו הגלגל התהפך, והעולם כועס על טראמפ בשל נכונותו לפגוש בקים.
טראמפ עצמו איננו מבין מדוע יש צורך להחרים מנהיגי מדינות. במהלך מערכת הבחירות, אשתקד, הוא אמר בפירוש כי יהיה מוכן לפגוש במנהיג הצפון־קוריאני, ועכשיו, משהפך לנשיא, וכשהוא רואה את צפון קוריאה כבעיה בעלת עדיפות עליונה בסדר היום המדיני שלו, הוא חוזר על אמירת הבחירות שלו, כמעט כמי שמסיח לפי תומו, ומוסיף כי בנסיבות המתאימות ישמח לפגוש את קים וכי הדבר ייחשב לו לכבוד.
התגובה המיידית בארה"ב ובעולם היתה קשה: איזה מין כבוד רואה לעצמו מנהיג העולם החופשי בפגישה עם עריץ, שטרם שמע על המושג "זכויות אדם", שמשפחתו מנהלת את המדינה כעסק משפחתי כבר שלושה דורות ואשר רואה כדבר מובן מאליו את רצח יריבי השלטון, כדי להבטיח את יציבותו? שום נשיא אמריקני לא פגש שום נשיא צפון־קוריאני, ואין שום סיבה לפגוש דווקא את מי שרואה בשימוש בנשק גרעיני כלי לגיטימי במאבק שהוא מנהל נגד כל העולם ואשתו.
אבל טראמפ לא חזר בו, ודוברו אף דיבר בהערכה על כישוריו המנהיגותיים של קים, המאפשרים לו לשלוט בארצו ולהבטיח את יציבותה. קשה לדעת אם פגישה כזו תתקיים, אבל מעתה ואילך היא הופכת לאפשרות מעשית. כללי המשחק השתנו.
הייתי רוצה להאמין שהנושא עלה בפגישה שהתקיימה לאחרונה בין טראמפ לנשיא סין, שי ג'ינפינג, ושהנשיא הסיני העלה את האפשרות להפיג את המתח מול צפון קוריאה באמצעות פגישה היסטורית בין טראמפ לקים; שבהתייעצות עם מזכיר המדינה ועם היועץ לביטחון לאומי ומזכיר ההגנה הוחלט שפגישה כזו אכן עשויה להביא לשינוי; שנשיא סין העביר את המסר לקים, וכי קים ביקש שלקראת הפגישה תתקיים "דיפלומטיה פומבית", שבה יאמר טראמפ משהו בשבחו, כדי שיאמין בכוונותיו הטובות של המנהיג האמריקני; שטראמפ תיכנן מראש לנצל את הראיון הטלוויזיוני לרגל תום 100 ימיו הראשונים בבית הלבן כדי לומר את דבריו, וכי בעקבות זאת תגיע הזמנה סינית לפגישה משולשת; שזו הסיבה לכך שטראמפ אינו מפסיק לשבח את שי על מאמציו להרגיע את קים.
אבל גם אם כל התהליך הזה לא התרחש, וככל שאני מגנה את הזמנתו של הנשיא הפיליפיני, דוטרטה, לבית הלבן, אני סבור שפגישה עם קים, עם כל הבעייתיות שבה, היא ניסיון מוצדק למנוע התלקחות מיותרת. זהו תפקידו של מנהיג העולם החופשי, ולפעמים אין לו ברירה אלא לקחת כדור נגד בחילה ולקיים פגישה שכזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו