אל תשכחו מי המבוגר האחראי

בשנים האחרונות מתרחש בישראל שינוי מהפכני בהרכב החברה ובאופייה. אלה מאיתנו בני יותר מ-60 מהווים היום יותר מ-15% מתושבי המדינה - כוח גדול, שהולך ומתעצם בזכות אורח חיים נכון והישגי הרפואה. תוחלת החיים של הישראלים היא מהגבוהות בעולם.

אך נדמה כי קולנו לא נשמע, דעתנו לא נחשבת. התקשורת עוסקת באנשים צעירים, מבוגרים מפוטרים מעבודתם, במרכזי המפלגות מועידים לוותיקים כמה שורות בפאתי האולם, ובכך יוצאים העסקנים לידי חובה. ראשי תנועות המחאה מכנים עצמם "הישראלים החדשים" ותובעים לעצמם את הזכות להשפיע על קבלת ההחלטות ואף לנווט את המדינה.

אכן, יש לעשות הכל כדי לתת לצעירים את הזכויות, את הכוח והסמכות, אך מה איתנו, הוותיקים? אנחנו בעלי ניסיון וידע, ורבים מאיתנו היו מבוני המדינה. עד תמול-שלשום רבים מתוכנו היו פקידים בכירים, מנהלי מפעלים, קציני צה"ל, עיתונאים ושדרים, אנשי אמנות ותרבות, אזרחים פעילים ותורמים - ופתאום איננו נחשבים יותר. יש לפנינו עוד עשרות שנים שבהן נוכל לתרום למדינה ולחברה ולהשפיע על דרכה.

זהו מצב אבסורדי שבו צמרת החברה מגורשת בן רגע לקיום של בטלה, בדידות, חוסר תעסוקה ושתיקה כפויה. החברה והתקשורת נזכרות בוותיקים רק כשהן צריכות להציג אנשים מסכנים וחולים, שאינם יכולים להתקיים מהגימלה הזעומה. אבל לא כולם מסכנים וחולים. רווחתם של האזרחים הוותיקים היא אכן חשובה מאין כמוה, אך אנחנו קיימים לא רק למען הרווחה.

באחד השירים המפורסמים ביותר של להקת הביטלס שואל הצעיר את אהובת ליבו "האם תזדקקי לי, האם תאכילי אותי כשאהיה בן 64-". האמנם 64? אם היו כותבים את השיר הזה היום, היו ודאי מעלים את הגיל ב-20 שנה... האסקימואים הוציאו את זקניהם אל הקרח עם קערית של אורז והפקירו אותם. אך היום איש לא ייתן עוד שיוציאו אותו אל הקרח החברתי. גם לא די להסתפק ב"פרלמנטים" של ימי שישי, שקבוצות של אנשים - שיש להם מה לומר על המתרחש במדינה שלנו - מסתפקות בשיחת רעים על כוס קפה, או בהזמנת אורח חשוב שמשמיע, אך לא שומע אותם. היום מתחוללת מהפכה חברתית שלא כולם ערים לה - קיומו של ציבור גדול, פעיל, חושב, מנוסה, שתובע את מקומו בחברה ובעיצוב דרכה.

כמי שיזם את "חוק האזרחים הוותיקים" ועסק רבות בנושא בשמונה שנותיי בכנסת, אני יודע שלא די במילים, אלא יש צורך במעשים. על כן החלטנו, חבריי ואנוכי, להקים עמותה ששמה "המבוגר האחראי" שתיאבק על מקומו של האדם המבוגר בחברתנו. זו אינה עמותה פוליטית, אינה קשורה לשום מפלגה או למנהיג פוליטי. היא גם אינה מגזרית או מגדרית, ופתוחה לכל האזרחים במדינה - ותיקים ובני ותיקים.הכל כדי שנוכל לחיות כאן בכבוד. אנחנו מקימים מועצה ציבורית גדולה, צוות תגובות, חוגים רעיוניים ומסגרות דיון, התנדבות וסיוע. נפעל בשיתוף פעולה מלא עם ארגוני הגמלאים והוותיקים ברחבי המדינה. מן הראוי שגם אנשים צעירים, שטובת החברה היא לנגד עיניהם, יצטרפו לעמותה, כדי ליהנות מהניסיון, מהידע, ומרצון העשייה של הוותיקים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו