נאום הקו האדום של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני העצרת הכללית של האו"ם לא עצרה, מן הסתם, בסוף השבוע את הצנטריפוגות האיראניות, שממשיכות בעקביות להסתובב. אבל הנאום חשף בפני העולם, בצורה הברורה והפשוטה ביותר, את הסכנה של פצצה גרעינית איראנית. בחודשים האחרונים נוצר אולי הרושם לאזרח בעולם כי קיימת הקבלה בין הסכנה מפני פצצה איראנית ומפני הפצצה ישראלית. כאילו השתיים מסוכנות באותה מידה. אבל נאום יום חמישי עשה סדר בדברים: ישראל "רק" מזהירה (בינתיים), איראן "רק" מעשירה (כל הזמן). בסוגיה האיראנית היה צריך לחזור למקורות: איראן היא המאיימת, ישראל המתגוננת וארה"ב השותפה של ישראל, לא האויב. הנאום והאיור הפשוט גם הביאו לכך שלא הפצצה ישראלית היא תפוח האדמה הלוהט שממנו צריך העולם לחשוש, כי אם מהפצצה האיראנית. העיתון הצרפתי החשוב "לה מונד" הישווה אתמול בין נאום נתניהו לסידרת הספרים האמריקנית המאוד מצליחה בעולם, FOR DUMMIES - "לטמבלים", ההופכת נושאים שונים ומגוונים דוגמת יין, מחשבים או ספרדית לפשוטים ביותר ונהירים גם ל"טמבלים", שאותם נושאים אינם בתחום התמחותם. בצרפת החליטו לשנות את המונח "טמבלים" ל"אפסים" והיא פופולרית ביותר בחנויות הספרים, בין זולא לוולטר. "הפצצה האיראנית לאפסים", כינה "לה מונד" את נאום ראש הממשלה. "האסטרטגיה של נתניהו השתלמה", מסביר העיתון, "בגלל פשטות דרך ההצגה והאיור שהביאו לכך שהמסר השתלט על הרשת". "לה מונד", יש להודות, נוטה בדרך כלל דווקא להחמיר עם נתניהו. אבל העיתון עדיין לא יודע כיצד ישפיע הנאום על מנהיגי העולם. גם אנחנו לא. לפחות אף אחד לא יוכל אחרי הנאום להגיד "לא ידענו". לנאום של נתניהו היו גם הישגים נוספים: הוא ריכך את העימות בין ירושלים לוושינגטון, ובכך גם אמור אולי להוריד את ישראל מסדר היום בבחירות האמריקניות. בסיפור הזה, אחרי הנאום, ברור לכולם כי האיש הרע לא יושב בירושלים וגם לא בוושינגטון. האיש הרע יושב בטהרן. לנו זה ברור. עכשיו, לא רק לנו. לסיכום, אפשר אולי להגיד כי איראן לא הגיעה עדיין לקו האדום של 90 אחוזי יכולת לייצר נשק גרעיני, אבל נתניהו כן הגיע ל-100 אחוזים של ההסברים לגבי הסכנה הטמונה בפצצה איראנית גרעינית.
