רגע מבחן לאופוזיציה הטורקית

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ידע בדיוק מה הוא עושה. עוד לפני שנסתיימה הספירה הרשמית של קולות משתתפי משאל העם, הכריז ארדואן על ניצחונו. היו שהופתעו מכך שהפער בין התומכים למתנגדים היה קטן כל כך, אבל ארדואן הופתע, ככל הנראה, מן הניצחון עצמו.

טורקיה היא מדינה חצויה בין דתיים וחופשיים, בין מרכז ופריפריה, בין מעריצי אטאטורק לבין מי שמבקשים למחות את שאריות המהפכה התרבותית שלו. לאחר כעשר שנים, שבהן זכה ארדואן בתמיכת חלק מן הליברלים - בגלל מדיניותו הכלכלית וניסיונו לחבור לאיחוד האירופי - הוא איבד את הציבור הזה משום שהחל להוביל שלטון סמכותני.

הקסם הארדואני נותר בחוגי השמרנים הדתיים. ככל שחשף עצמו כתאב כוח ושררה, כך התרחקו ממנו מי שסברו כי הוא מייצג משהו אחר. ככל שהפך בוטה יותר, מאיים יותר, פרובוקטיבי כלפי כל העולם, ככל שהתרחק יותר מאירופה ונהנה יותר ממנעמי השלטון (למשל, ארמון מוטרף שבנה לעצמו ובו יותר מאלף חדרים) - כך פילג מחדש את הציבור.

בשנים האחרונות יש בטורקיה שני מחנות מגובשים, שארדואן מייצג רק אחד מהם. כדי להבטיח לעצמו רוב הוא צריך לטפס על קירות (כך, למשל, כאשר כפה על טורקיה בחירות נוספות, לאחר בחירות שלא איפשרו לו להרכיב ממשלה).

כך קרה גם במשאל העם הנוכחי. סביר להניח שבמצב שבו הדמוקרטיה פצועה, לא יינתן לאופוזיציה הטורקית לערער על המעטפות הכפולות ועל מקרים מתועדים של זיוף בחירות. אבל סביר גם להניח שאילו הערעורים הללו היו מתקבלים, היה מתברר כי ניצחונו הגבולי של ארדואן אינו ניצחון כלל.

לא בכדי יצא ארדואן מגדרו כדי לאפשר לשריו להופיע בתפוצה הטורקית באירופה. אלה ניסו לשכנע את מי שהיגרו מארצם לתמוך בביטול הדמוקרטיה בטורקיה. ארדואן ידע שהוא זקוק לכל קול, ועכשיו הוא צועד אל האתגר ההזוי הבא: החזרת עונש המוות, שמשמעותה זלזול גלוי באיחוד האירופי, המתנה את ההצטרפות אליו בביטול העונש.

פרשנים בעולם לא מבינים איך ארדואן, הפופולרי כל כך, אשר זכייתו במשאל העם מובטחת ואשר בעקבותיה יקבל אור ירוק להישאר בשלטון עד שנת 2029 - יוצא מדעתו כאשר אין מתירים לשלוחיו לעשות נפשות למען ביטול הדמוקרטיה בטורקיה. אבל הוא ידע שניצחונו רחוק מלהיות מובטח.

ארדואן דורש עתה מהאופוזיציה לשתוק, אבל אם זו תיאבק היא יכולה לרשום את שעתה היפה. יש באופוזיציה הזו אנשים שמבינים כי הדמוקרטיה חיונית לטורקיה. לא רק ראשי מפלגות האופוזיציה (שחלקם בכלא), אלא גם אנשים שנמנו עם חוגו הקרוב של ארדואן, כגון הנשיא לשעבר עבדוללה גול וראש הממשלה לשעבר אחמט דבוטאולו. הם ואחרים מצטמררים מהתנהגותו של ארדואן, ואינם רוצים לחזור לימי הסולטן.