"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רגע מבחן לאופוזיציה הטורקית

,עודכן

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ידע בדיוק מה הוא עושה. עוד לפני שנסתיימה הספירה הרשמית של קולות משתתפי משאל העם, הכריז ארדואן על ניצחונו. היו שהופתעו מכך שהפער בין התומכים למתנגדים היה קטן כל כך, אבל ארדואן הופתע, ככל הנראה, מן הניצחון עצמו.

טורקיה היא מדינה חצויה בין דתיים וחופשיים, בין מרכז ופריפריה, בין מעריצי אטאטורק לבין מי שמבקשים למחות את שאריות המהפכה התרבותית שלו. לאחר כעשר שנים, שבהן זכה ארדואן בתמיכת חלק מן הליברלים - בגלל מדיניותו הכלכלית וניסיונו לחבור לאיחוד האירופי - הוא איבד את הציבור הזה משום שהחל להוביל שלטון סמכותני.

הקסם הארדואני נותר בחוגי השמרנים הדתיים. ככל שחשף עצמו כתאב כוח ושררה, כך התרחקו ממנו מי שסברו כי הוא מייצג משהו אחר. ככל שהפך בוטה יותר, מאיים יותר, פרובוקטיבי כלפי כל העולם, ככל שהתרחק יותר מאירופה ונהנה יותר ממנעמי השלטון (למשל, ארמון מוטרף שבנה לעצמו ובו יותר מאלף חדרים) - כך פילג מחדש את הציבור.

בשנים האחרונות יש בטורקיה שני מחנות מגובשים, שארדואן מייצג רק אחד מהם. כדי להבטיח לעצמו רוב הוא צריך לטפס על קירות (כך, למשל, כאשר כפה על טורקיה בחירות נוספות, לאחר בחירות שלא איפשרו לו להרכיב ממשלה).

כך קרה גם במשאל העם הנוכחי. סביר להניח שבמצב שבו הדמוקרטיה פצועה, לא יינתן לאופוזיציה הטורקית לערער על המעטפות הכפולות ועל מקרים מתועדים של זיוף בחירות. אבל סביר גם להניח שאילו הערעורים הללו היו מתקבלים, היה מתברר כי ניצחונו הגבולי של ארדואן אינו ניצחון כלל.

לא בכדי יצא ארדואן מגדרו כדי לאפשר לשריו להופיע בתפוצה הטורקית באירופה. אלה ניסו לשכנע את מי שהיגרו מארצם לתמוך בביטול הדמוקרטיה בטורקיה. ארדואן ידע שהוא זקוק לכל קול, ועכשיו הוא צועד אל האתגר ההזוי הבא: החזרת עונש המוות, שמשמעותה זלזול גלוי באיחוד האירופי, המתנה את ההצטרפות אליו בביטול העונש.

פרשנים בעולם לא מבינים איך ארדואן, הפופולרי כל כך, אשר זכייתו במשאל העם מובטחת ואשר בעקבותיה יקבל אור ירוק להישאר בשלטון עד שנת 2029 - יוצא מדעתו כאשר אין מתירים לשלוחיו לעשות נפשות למען ביטול הדמוקרטיה בטורקיה. אבל הוא ידע שניצחונו רחוק מלהיות מובטח.

ארדואן דורש עתה מהאופוזיציה לשתוק, אבל אם זו תיאבק היא יכולה לרשום את שעתה היפה. יש באופוזיציה הזו אנשים שמבינים כי הדמוקרטיה חיונית לטורקיה. לא רק ראשי מפלגות האופוזיציה (שחלקם בכלא), אלא גם אנשים שנמנו עם חוגו הקרוב של ארדואן, כגון הנשיא לשעבר עבדוללה גול וראש הממשלה לשעבר אחמט דבוטאולו. הם ואחרים מצטמררים מהתנהגותו של ארדואן, ואינם רוצים לחזור לימי הסולטן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר