"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

להיות עם חופשי: החירות והזהות היהודית

,עודכן

בשעות אחר הצהריים של יום שני, כמה שעות לפני סדר פסח, התמסרתי לגלישה בפייסבוק. הדפים האישיים של אלפים מידידיי ברחבי העולם היו דומים להפליא: יהודים באוסטרליה ובשבדיה, ברוסיה ובארגנטינה, בארה"ב ובטורקיה העלו תמונות של שולחנות ערוכים לקראת הסדר. השולחנות היו אמנם שונים, וכך גם הכלים והמאכלים שעליהם, אך בראש כל אחד מהם היתה מונחת ערימה של מצות.

ערימה כזו של מצות אני זוכר גם מילדותי בקישינב בתחילת שנות ה־80. אלא שבעיניי היא לא היתה "לחם עוני". חבילות המצה, שאבי היה מביא בכל אביב מבית הכנסת היחיד שנותר לפעול בעיר, נועדו כמובן להזכיר את יציאת היהודים מן העבדות שבמצרים, אך עבורנו הן סימלו יותר מכל את זהותנו היהודית. היה בחתיכות הבצק הקשות האלו משהו אקזוטי וממגנט. משהו רחוק שנות אור מן המציאות הסובייטית שסבבה את כולנו. משהו שכאילו במטה של קסם היה מנתק את היהודי מן הכבלים של "המולדת הסוציאליסטית" ומחבר אותו אל שרשרת הדורות של העם היהודי. בעבדות המודרנית של בריה"מ סמל של עבדות עתיקה משול היה דווקא לאות של חירות. כשהסתכלנו על המצה ואכלנו אותה, לא יכולנו שלא לחשוב כי אי שם בארץ המובטחת יושבים בני עמנו, והם דווקא בני חורין.

כמה סמלי שדווקא בימי פסח של שנת 1984 הוקם על ידי שלטונות בריה"מ "הוועד האנטי־ציוני של הציבור הסובייטי". תפקיד הגוף הזה, אשר הורכב מיהודים שנבחרו בקפידה על ידי הקג"ב, היה למחוק מן הקוד הגנטי של יהודי בריה"מ כל סממן יהודי לאומי, ובכך לתלוש סופית מיליוני יהודים מעם ישראל ומארץ ישראל.

השיטות של מצרים העתיקה, דוגמת השלכת תינוקות זכרים לנהר, כבר לא נראו מתאימות, ובמקומן חיפש הפרעה המודרני, זה שישב בקרמלין, שיטות חדשות, אכזריות לא פחות, ששילבו את המקל והגזר. יהודים גאים ואמיצים אשר העזו לקיים את מסורת אבותיהם, ללמד עברית ולחלום על עלייה לישראל הושלכו לכלא ולמחנות עבודה והוענשו באינספור דרכים נוספות. יהודים אשר היו מוכנים לבגוד בבני עמם, להעליל עלילות על ישראל ולהטיל דופי בכל מה שחיבר אותנו אל מקורותינו, זכו לקידום, לעיטורים ולליטופי השלטון.

העבדות של היהודים במצרים הסתיימה כשיהודי אחד העז לפעול כאדם חופשי - תחילה מול מצרי שהיכה יהודי אחר, ואחר כך מול פרעה הכל יכול. העבדות של היהודים בבריה"מ הסתיימה כשמאות יהודים העזו לפעול כאנשים חופשיים. הרוח היהודית של יוסף מנדלביץ', יוסף בגון, ולדימיר סלפק, אפרים חולמיאנסקי, אידה נודל, נתן שרנסקי, יולי אדלשטיין ועוד רבים וטובים שלא אוכל להזכיר מפאת קוצר מקום, התבררה כחזקה יותר מכל המקלות והגזרים של הפרעה המודרני.

הדמיון בין שתי העבדויות ובין שתי היציאות הוא מדהים. לא במקרה נבחר המשפט "שלח את עמי" לסיסמת המאבק לשחרור היהודים מ"גן העדן הסובייטי". יציאת מצרים היתה לשלב ראשון להתגבשותנו כעם. יציאת בריה"מ החזירה לעם את אחד מענפיו הגדולים ביותר. זיכרו זאת כשאתם אוכלים עוד חתיכה של מצה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר