המתקפה ככלי אסטרטגי אמריקני

בנאומו המכונן ב־12 בינואר 1950 שירטט מזכיר המדינה האמריקני, דין אצ'יסון, את מרחב ההגנה בדרום־מזרח אסיה, שרק במסגרתו מתכוון ממשל הנשיא הארי טרומן לנקוט אסטרטגיה צבאית בולמת. ואולם בטווח האינטרסים החיוניים הללו לא הוזכרה כלל בעלת בריתה הנאמנה של ארה"ב, דרום קוריאה. השמטה זו הצמיחה את ההערכה שהמתקפה שיזמה צפון קוריאה (בחסות מוסקבה) נגד הדרום כחצי שנה מאוחר יותר, שיקפה את אמונתה של פיונגיאנג, שבפועל הוענק לה אור ירוק. ואולם תקווה זו נגוזה בתוך זמן קצר, כאשר הממשל שיגר לקוריאה חיל משלוח בינלאומי, ובכך סלל את הדרך למלחמה ממושכת נגד צפון קוריאה וסין הקומוניסטית.

אם נפנה את מבטנו לחזית הסורית המדממת, אפשר להעריך שהנשיא בשאר אל־אסד טעה אף הוא בכך שהגדיר את התבטאויותיהם האחרונות של מזכיר המדינה, רקס טילרסון, ושל השגרירה האמריקנית באו"ם, ניקי היילי, כאור ירוק וכהסכמה בשתיקה להסלים את התקפותיו על המורדים. השניים הצהירו שסילוקו של אסד מארמון הנשיאות אינו מהווה עוד יעד ראשוני עבור ממשל טראמפ, ושהאחריות לעיצוב עתידה של סוריה מוטלת על כתפיו של העם הסורי.

לנוכח התבטאויות אלה, ועל רקע המעורבות הרוסית והאיראנית המתמשכת לצידו, אין זה מפתיע ששליטה של דמשק החליט, כמו באוגוסט 2013, לעלות על נתיב הלוחמה הכימית נגד אוכלוסייה אזרחית. ואולם בניגוד לאוזלת היד שהפגין הנשיא אובאמה אל מול מתקפת הדמים הכימית ב־2013, מיהר טראמפ לאותת לאסד שפרשנותו על האור הירוק שניתן לו, לכאורה, היתה מוטעית מעיקרה. הגם שהיקפה של התגובה הצבאית האמריקנית היה עד כה מוגבל בהרבה בהשוואה לתגובתו של ממשל טרומן בקוריאה, יש בה כדי להעיד על נחישותו של הנשיא ה־45 להגיב צבאית (ולו גם טקטית) על חצייתם של קווים אדומים מובהקים.

אף על פי שהבית הלבן הנוכחי לא התכוון מלכתחילה לעלות על מסלול של משבר עם הקרמלין במרחב הסורי, ואף על פי שעימות מקיף עם משטר אסד אינו עומד על סדר יומו, החובה להקרין עוצמה ולהדגיש מחדש את הקווים האדומים שטושטשו בעידן אובאמה האפילה בחשיבותה על כל שיקול אחר. מה גם שפעולה זו משרתת את טענתו של טראמפ, שלפיה התנהלותו מעוגנת באינטרסים אמריקניים ואינה קשורה להעדפותיה של מוסקבה.

עם זאת, אנו רחוקים עדיין שנות אור מתסריט המלחמה הכוללת נוסח קוריאה, שכן תפיסתו הניאו־בדלנית של הממשל מעוגנת בשאיפה לצמצם את המעורבות הצבאית הישירה לחזית המאבק בתנועות דאעש ואל־קאעידה ולהימנע מהסתבכות במוקדי משבר ולוחמה אחרים. לפיכך יש לראות תגובה זו כנדבך בודד בתוך מארג מקיף יותר של מהלכים אסטרטגיים ומדיניים באזור.

בטבורם של מהלכים אלה עומד המאמץ לכונן חזית סונית רחבה, שקודקודיה העיקריים הם קהיר וריאד, האמורה לסייע הן במאבק למיגורם של דאעש ואל־קאעידה והן בבלימתו של מוקד הטרור המדינתי העיקרי, הלוא הוא איראן. ימים יגידו אם יהיה אפשר לקדם יעד זה לא רק במישור האזורי הרחב, אלא גם בזירה הסורית ואל מול משטר אסד.