העיניים נשואות אל טראמפ

לרשימה ההולכת ומתארכת של קורבנות מלחמת האזרחים בסוריה נוספו לפני יומיים עוד כמאה הרוגים, מרביתם נשים וילדים, שנפלו קורבן למתקפה אווירית, ואפשר שגם כימית, של כוחות אסד בעיירה ח'אן שיח'ון שבצפון סוריה.

דומה שגל הצהרות הגינוי מכל עבר לא עשה רושם רב על בשאר ועל בעלי בריתו. הדבר המפתיע בתגובת העולם היא עצם ההפתעה שאחזה ברבים לנוכח התמונות הקשות. אחרי הכל מדי יום ביומו, זה יותר משש שנים, טובח אסד באזרחי סוריה והעולם שותק. מדי יום ביומו נהרגים עשרות אזרחים, מרביתם נשים וילדים, בהפגזות ובהפצצות, ואף מחביות נפץ שמושלכות ממסוקי קרב, ובעיקר מפצצות דלק אוויר וכלור, שאינן מוגדרות על פי האו"ם כנשק כימי אשר אסור בשימוש.

אבל כל זה לא הביא את הקהילה הבינלאומית לעשות מעשה, ואף מועצת הביטחון כשלה שוב ושוב, בשל וטו רוסי וסוני, במאמציה לעצור את שטף הדם בסוריה, ולא הצליחה אפילו לגנות את המשטר הסורי על מעשיו.

לחשבון הדמים בסוריה יש כמה כתובות. אחת מהן היא ממשלו של הנשיא אובאמה, זוכה פרס נובל לשלום, שחתם לפני ארבע שנים על הסכם שערורייתי עם הרודן הסורי. הסכם זה העניק לבשאר חנינה על שהשתמש בנשק כימי שהביא למותם של אלפים מבני עמו; העניק לו חסינות מפני כל מתקפה צבאית עתידית נגדו; ולבסוף, לא מנע ממנו לשמור בידיו מקצת מן היכולת הכימית שהיתה ברשותו.

אבל אובאמה הוא בבחינת חדשות ישנות. שהרי בבית הלבן יושב כיום נשיא חדש, דונלד טראמפ. עמדתו בשאלה הסורית ידועה זה מכבר, ולפיה דאעש הוא הבעיה והאתגר שלמולם ניצבים האמריקנים בסוריה, ולאו דווקא משטרו של בשאר אל־אסד. ביטוי לעמדה זו נמצא בהצהרות של בכירים אמריקנים מן הימים האחרונים, שלפיהן וושינגטון שוב אינה קוראת לסילוקו של בשאר מן השלטון אלא מעדיפה להותיר סוגיה זו להכרעתם של בני העם הסורי (בבחירות "דמוקרטיות" מן הסוג שבו הורגלה סוריה בשלטון שושלת אסד).

• • •

אבל על טראמפ לזכור כי הסוגיה שעל הפרק אינה רק גורלו של בשאר או גורל המאבק בדאעש, אלא שאלת מעמדה העולמי של ארה"ב. שהרי לא רק במוסקבה ובדמשק מצפים לראות כיצד יפעל ממשל טראמפ לנוכח מעשיו של המשטר הסורי. גם שליט צפון קוריאה וגם שליטי איראן מביטים בעניין בתגובה האמריקנית, ואם זו תיתפס כחלשה ומהוססת, או אף כבדלנית וכמתנערת מתפקידה של ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי, הרי את מחיר הטעות תשלם וושינגטון לא רק בסוריה או במזרח התיכון אלא באזורים אחרים של העולם.

על האו"ם ועל האיחוד האירופי לא כדאי להכביר כמובן מילים. אלו הרי עסוקים בספירת המבנים שמקימה ישראל בהתנחלויות ביהודה ושומרון. בעבור ישראל יש כאן שיעור מאלף לא רק בצביעות בינלאומית, אלא גם בחידלון ובחוסר רלוונטיות של העולם לנוכח הטרגדיה בסוריה.

• • •

בסיכומו של דבר, צריך לזכור כי עם כל הביקורת על אובאמה או על טראמפ, לא ידיהם שפכו את הדם. היה זה בשאר אל־אסד, בגיבוי ובתמיכה של טהרן ושל מוסקבה. יתרה מזו, מכיוון שרוסיה ואיראן הן שמנהלות יחדיו את המלחמה בסוריה, תוך שבשאר משתרך מאחור, שתי אלה הן שותפות מלאות לאסטרטגיה ולטקטיקה המובילות להרג ההמוני בסוריה.

זוהי אפוא סביבתה האסטרטגית של ישראל ואלו הם שכניה. צריך לזכור כי מה שירתיע את בשאר ושותפיו מלפעול נגד ישראל באותו אופן שבו הם פועלים נגד בני עמם, לא יהיו ערכי מוסר או לחץ בינלאומי אלא עוצמתה של ישראל וכוח ההרתעה שלה. זהו לקח חשוב לקראת חג החירות ויום העצמאות הבאים עלינו לטובה.