נאום אובאמה: בלי בשורה
שלושה נאומים עומדים במרכז עצרת האו"ם שנפתחה השבוע. בנימין נתניהו המריא אמש ויישא את דברו רק היום, ובכל משרדי החוץ בעולם - ובעיקר במטות המפלגות בארה"ב - ישבו מומחים עם עפרונות חדים לבחון מה אירע לקווים האדומים, שהם נושא המיקוח בין ברק אובאמה לבינו. קדם לו מחמוד אחמדינג'אד. לחרפת העולם, הכל הורגלו לנשיא מדינת הטרור ולנאומיו ההזויים-ארסיים. אך ראוי להודות כי רישומם פחת. כאילו גם הוא השלים עם מה שאיראן ניסתה להכחיש במשך כמה שנים - שבראשה ממשלת זדון ושהשקר הוא לחם חוקה.
ממילא הופנתה שימת הלב למארח, ועל נאומו של אובאמה אפשר לומר כי היה "בסדר" בלי "בשורה". כצפוי בשנת בחירות, לא היתה בדבריו פריצת דרך, גם לא הודאה במשגים. אמנם לא כלל בנאומו "קווים אדומים", אבל חזר וקבע כי ארה"ב חייבת - MUST - למנוע את גירעונה של איראן, וזה חשוב גם אם נאמר כבר בעבר. אך אילו אמצעים תעמיד למימוש יעדה? באיזה לוח זמנים? באילו התניות? הוא שמר את כל הקלפים המילוליים סמוך לחזהו. אין הפתעה. אין פריצת דרך. אין אכזבה. "מה שהיה הוא שיהיה", וחלפה עוד שנה.
לפני נאומו של נתניהו תמונת המצב היא שסוגיית גירעונה של איראן ניצבת עדיין במרכז הזירה הבינלאומית. היא לא הוסרה מסדר היום. אך גם לא נוספה לה תחושת הדחיפות המתחייבת מעצם העובדה שחלף עוד פרק זמן ניכר. כמה פרקי זמן כאלה עומדים לרשות האמריקנים עד שתימצא הפצצה ביד איראן? הסקרנות העכשווית היא אם דברי ראש הממשלה יכוונו לממשלות העולם או יגלשו להתמודדות על הנשיאות בארה"ב בתחילת נובמבר.
ציון דרך חשוב הוא התמודדותו של אובאמה עם נגעי האביב הערבי. שוב אמר את כל מה שכדאי לפוליטיקאי לומר בשנת בחירות. הבוז למכפישי מוחמד, אך ראוי שהנזעקים להגן על כבודו יגנו גם פגיעה בערכים נוצריים ואת מי שמכחישים את שואת היהודים.
2012 עדה לזילות ביחסם של מוסלמים רבים במדינות ערב כלפי ארה"ב ולזלזול בכוחה להנהיג את העולם או להענישם, ובעניין זה לא היה בדברי אובאמה כדי להחזיר למדינתו את כושר ההרתעה שלה. דבריו נשמעו יותר כאילו היה מטיף נוצרי מאשר השוטר של העולם. אפשר שזה רצונו ולא נואש עדיין מכך שנתן את ידו לאירועים אשר העלו את המוסלמים הקיצוניים לשלטון בארצותיהם, ואפשר שהכל נעשה כדי להרגיע את המפגינים ולצמצם את הפגיעה במוסדות אמריקניים עד יעבור זעם הבחירות.
בחירות אלה כה מעסיקות את אובאמה, עד כי נאומו נשמע כאילו ביקש לצאת יד חובה, בבחינת זה "לא באמת בראש שלו" בימים אלה, לטוב ולרע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו