מכבי חייבת מקרר סייד ביי סייד סטייל אוגו

1. שלושה משחקי עונה כבר מאחורינו. באף אחד מהם הפועל ב"ש לא הבריקה או שלטה באופן משמעותי. שניים מתוכם היא ניצחה. שש נקודות, שהן בדיוק הפער בין שתי הקבוצות. חד וחלק בדרך לאליפות שנייה ברציפות של האדומים.

ואתמול זה קרה בעיקר בגלל גישה פחדנית של ליטו וידיגאל. הרי היה ברור שמכבי ת"א חייבת לנצח את המשחק הזה כדי להישאר בתמונה. אם לוקחים בחשבון את הפרש השערים העדיף של האלופה, הרי שתיקו לא שווה יותר מדי. ומה עשה המאמן? עלה רק עם חלוץ אחד מול מערך של שלושה בלמים מצידו של ברק בכר במחצית הראשונה. איטיות התגובה שלו בחילופים פגעה בקבוצה שלו לאור העובדה שבכר, מאמן שחי את המשחק כמו פנתר, שינה את המערך והשתלט על האמצע.

2. והאמצע הוא כנראה מהות ההבדל בין הקבוצות בשנתיים האחרונות. ג'ון אוגו עומד שם כמו האח הערס של השחקנים בשכונה. מתקל כל דבר שזז, ראשון לכל תגרה, עושה ים של עבירות שרק חלק מהן נשרקות, ולא מקבל תחרות ראויה מהצד השני.

הוא לבד החזיק את הקישור של האלופה מול רובן מיקאל ואלברמן, וניטרל כל ניסיון צהוב לצאת קדימה. מספרים על בעיות בסחוסים של הברכיים, על עייפות, על ילד רגיש ומגודל. הכל שטויות. בליגה שלנו הוא הענק בגנו, שעושה מה שבא לו. ואם מכבי רוצה בעונה הבאה להוות תחרות, היא חייבת למצוא מקרר סייד ביי סייד סטייל אוגו.

3. בסופו של ערב המשחק הזה הוכרע בפנדל שנוי במחלוקת. גם אחרי כמה הילוכים חוזרים קשה לקבוע ולכן השריקה בגדר הלגיטימי. הבעיה במהלך הזה היתה הטעות של אלי דסה שבכלל ניסה לתקל את מליקסון שנייה לפני שהוא מגיע ליציע של השרופים בטרנר.

חוץ מהפנדל הזה ריינשרייבר גילה חוסר סמכות ואיפשר לשחקנים, לצוות המקצועי על הספסל ולכל מי שרצה לערער על השריקות שלו. כך נוצר מצב שברק יצחקי וטל בן חיים ספגו צהובים שהם המצאות, כל שריקה הפכה לדיון יותר מתיש מענייני התאגיד, והרבה מאוד דקות הלכו לפח.

4.אי אפשר בלי התייחסות למגרש הזה. הקהל יושב על הדשא, האקוסטיקה מדהימה ואפשר היה לראות איך הדחיפה הזו של הקהל עוררה את שחקני ב"ש בדקות שהם הפסיקו לשחק. מכבי יכולה להמשיך לפנטז על מגרש ביתי כזה בפקקים בדרך לאיצטדיון בנתניה. יש להם הרבה זמן להרוג, ועכשיו גם די הרבה משחקי גארבג'.