צלילים צורמים בקופנהגן

הידיעה השבוע על סירוב מארגני פסטיבל הג'אז בקופנהגן לארח אמן מישראל היתה לכאורה אמורה להצטרף אל ידיעות דומות מהעבר. זאת הרי לא הפעם הראשונה שישראלי זה או אחר נתקל בחרם. אולם ההסבר הגלוי, הכן, הישיר של אנשי הפסטיבל היה נדיר, ולכן מזעזע. "לא נאפשר לשום ישראלי להופיע, מסיבות פוליטיות", נכתב שחור על גבי לבן. הרבה זמן לא נתקלנו בבוטות שכזו, בוטות שמשולה לאגרוף ישר בפנים. פרץ שנאה שמזכיר, מבלי להגזים, את שלטי "אין כניסה לשחורים" של ימי האפרטהייד בדרום אפריקה.

מאז אימץ העולם המערבי את עקרונות התקינות הפוליטית, כללי השיח המקובל בו השתנו ללא הכר. קבוצות שלמות, שהורגלו להיות יעד לדברי דיבה ובלע, הפכו פתאום למוגנות. מי שיעז היום להכליל ולדבר רעה על נשים, שחומי עור, מהגרים, מיעוטים דתיים או אחרים - יוקע מייד אל עמוד הקלון. השנאה אל האחר לא נעלמה, כמובן, אך הביטויים החיצוניים לה הועלמו לרוב מן הזירה הציבורית. למצב החדש יש רק חריג אחד - שנאת היהודים. מתברר שאת רגשי הבוז והמשטמה כלפי העם היהודי בכללותו, או כלפי היחידים המרכיבים אותו, דווקא מותר להציג בריש גלי, רק צריך לדייק במינוח: במקום המילה "יהודי" נדרש השונא להשתמש במילה "ישראלי".

העובדה שנציגי הפסטיבל אפילו לא דאגו להסוות את הסירוב בנימוקים ענייניים, אלא הציגו את אפליית ישראל במערומיה, מגלה דבר מטריד ביותר על הסביבה שבה הם חיים ופועלים: שנאת ישראל נתפסת שם כדבר לגיטימי ואולי אף ראוי. מי שניסח את תשובת הפסטיבל היה מרוצה מעצמו. האם חשב שהדברים יפורסמו לעיני כל? בוודאי! אולי אפילו רצה בכך. אם יש משהו גרוע משנאה אנטישמית, הרי זוהי שנאה אנטישמית שלא מתביישת ואף מתגאה בעצמה.

אינני חושש שהניסיון של שונאינו להפוך את ישראל ואת אנשיה למצורעים יצליח. המוציאים דיבה על המדינה היהודית לא יוכלו לרמות את כולם כל הזמן, בייחוד אם נשקיע מאמצים בלתי פוסקים בהפרכת השקרים המופצים עלינו. גם מארגני פסטיבל הג'אז של קופנהגן הבינו את עוצמת הסערה ונאלצו לבצע נסיגה מגומגמת. אני חושש מדבר אחר: בד בבד עם שנאת ישראל, מתפתח בכמה מקומות באירופה יחס סלחני, שגובל בחיבה, כלפי שונאי ישראל מקרב הקיצונים האיסלאמיסטים. שתי התופעות הולכות יד ביד - ככל שהיבשת הישנה מתאכזרת אל ישראל הרחמנית, כך היא מרחמת על אויבי ישראל האכזריים. יותר מדי גורמים אירופיים מעלימים עין מרמיסה מוחלטת של זכויות אדם המתרחשת בכל יום בעשרות מדינות האיסלאם. כאשר מי שרוממות הצדק בגרונו נטפל דווקא אלינו, אל הדמוקרטיה היחידה באזור, הוא מסייע לכל מדכאי החופש האמיתיים במזרח התיכון.