משחק לפרוטוקול

בסופו של דבר, הצפוי קרה - לא היתה השפלה (ספרד לא ניסתה למחוץ), וגם לא התעלות ישראלית. 

צורת המשחק היתה צפויה, הרי ספרד מחזיקה בכדור הרבה יותר מול כל יריבה שהיא, בוודאי נגד יריבה נחותה כמו ישראל; וגם התוצאה שיקפה את פערי הרמות (אחרי הנחה).

חייבים להודות שגם אם היינו רואים התעלות ישראלית, קרוב לוודאי שרק הרושם היה משתנה, כי ההבדלים הרבה יותר עמוקים מיכולת של שחקן כזה או אחר או מהחלטות של מאמן. די לבדוק את מספר המגרשים, המועדונים והשחקנים הרשומים בכל מקום. ספרד היא מעצמת ספורט וישראל היא מעצמה בלדבר על ספורט. מירי רגב הבטיחה 200 מגרשים חדשים, מישהו ראה את זה? יש לה זמן לזה בין נסיעה לנסיעה? 

מיליארדי שקלים שוכבים במונופול של מועצת ההימורים, אבל עד שהכסף מגיע לשטח, אם בכלל, דורות של שחקנים הולכים לאיבוד ואחר כך מצפים שננצח את ספרד.

כדי שתהיה התמודדות אמיתית דרוש סדר יום אחר, אבל במשחק בודד יש לפעמים הפתעות וישראל לא הגיעה מוכנה. השחקנים היו מבוהלים ולא נתנו מעצמם את העודפים הדרושים כדי לצמצם פערים. יריבה נחותה מנסה להפריע, לרוץ יותר ולהיאבק על כל כדור. הרפיסות הישראלית בתחום הזה מקוממת הרבה יותר מחוסר היכולת להתמודד בטכניקה וביכולת אישית. 

בחירת שחקני נבחרת אסור לה להתבסס רק על כישרון או על נתונים פיזיים. המנטליות היא עניין מרכזי, והסמן הימני לכך הוא טל בן חיים. מישהו חושב שחלוץ מכבי ת"א היה מבקש להתחלף בתוצאה אחרת? כדי להצליח במשימה כזו נדרשת מחויבות מוחלטת של כולם, בלי יוצא מן הכלל. בן חיים לא תרם דבר למשחק ההגנה ולא חילץ שום כדור. למה? כי הוא כוכב. כוכב בעיני עצמו ובעיני התקשורת, שמהללת אותו על רקע הבלוף שנקרא הליגה הישראלית. בכל מקרה את חומרת פציעתו נראה במשחק העונה.

 

טל בן חיים. כוכב בעיני עצמו // צילום: Getty Images

 

אלישע טעה בכמה החלטות, ובראשן ללכת על מרציאנו, שהפך לגיבור הטרגי של המשחק. הוא היה אחראי לשלושה שערים לפחות בערב שירצה לשכוח. היו לו תגובות איטיות ומיקום גרוע, מישהו ראה אותו לאחרונה בהיברניאן? אלישע דיבר על הניסיון הבינלאומי של השוער, אבל עם כל הכבוד, הניסיון בבלגיה ובסקוטלנד לא מקנה לו עדיפות על שוער מהליגה שלנו, ובתקופה הזו הרוש היה צריך לקבל את הקרדיט.

הוויתור על תומר חמד מקומם. הוא צריך לשחק לפני כולם. חלוץ אמיתי, חזק, עם סטטיסטיקה מרשימה של שערים בינלאומיים, שלא לדבר על התרומה שלו מבחינת האישיות והרצון. הכניסה שלו הביאה לשיפור מסוים בנבחרת, אבל הייתי רוצה לראות על המגרש גם את ייני, שמסוגל להביא מנהיגות ואינטליגנציה, שכל כך חסרה לנו על הדשא בחיחון.

נאתכו, שהגיע אחרי פגרה בליגה הרוסית, לא הזכיר את נאתכו מאלבניה. מצפים ממנו להחזיק מעט בכדור ולמסור מדויק, אך זה לא קרה וכל הקישור הישראלי היה עסוק בלרדוף אחרי הרוח שהותירו הספרדים.

הגיע הזמן להפסיק עם האלתור שנקרא רמי גרשון כמגן שמאלי. הוא לא מגן ולא קורא את המשחק כמו מגן. אמנם טוואטחה רחוק מלהיות הפתרון האידיאלי, אבל כל מגן טבעי עדיף על גרשון, שצריך לשחק במרכז ההגנה.

אמנם הסיפור הוא לא חילוף כזה או אחר, ועדיין לא היה מקום להכניס את קלטינס, שבתקופה האחרונה לא מצטיין בבית"ר ועדיין לא בשל לשחק בנבחרת. אם בוחרים שחקנים לפי כושר בזמן נתון, כפי שצריך בנבחרת, היה צריך לשלב את דור מיכה.

השער היפה של רפאלוב לא משכיח את היכולת החלשה שלו. נראה שגם מבחינה פיזית הוא לא מוכן לחלוטין ובשום מהלך הוא לא הצליח להצר את צעדיו של אלבה, שחגג באגף. ההצבה שלו באגף ימין היתה שגויה. שחקן טכני שלוקה במהירות מוטב לשלב באגף השני, משם הוא יכול להיכנס למרכז עם הרגל החזקה. 

זהבי לא בשיאו. אם היה בכושר היה כובש לפחות שער אחד, אבל הוא לא היה מספיק חד ומרוכז מול השער.

ספרד היא חוויה בפני עצמה. היכולת שלה להניע את הכדור במהירות ובדיוק באזורים צפופים מרשימה בכל פעם מחדש. קשה להתמודד עם התנועה, החוכמה והתיאום בין שחקניה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו