משילות – גם במחיר של ניעור המערכת

יום למחרת "המהפך" - הבחירות אשר העלו את הליכוד לראשונה לשלטון, במאי 1977 - ניתנה אחת ההנחיות הגורליות והמשפיעות ביותר עד עצם היום הזה על המערכת הפוליטית, המשפטית והציבורית. ההנחיה ניתנה מפי רה"מ הנבחר, מנחם בגין, ספק בתמימות, ספק מחוסר הבנה. בגין ציווה על הישארותם של כל הפקידים בכל המשרדים הממשלתיים ובחברות הציבוריות והממשלתיות. כלומר, נבחרה ממשלה מתוקף בחירות ונקבעו הסכמים קואליציוניים לפי הספר, ואולם מימוש רצון הבוחר, לפחות בחלק היחסי המגיע בדין, לא יכול היה להתממש עקב ההנחיה.

אם כן, מהי "משילות" שכה מרבים לדבר עליה? האם ממשלה ללא יכולת ביצוע היא "משילות"? נכון, השתנו דברים. שרים ממנים מנכ"ל ועוזרים ויועצים מקצועיים, הבאים עם השקפת עולם קרובה אל השר. ואולם אין צורך בזכוכית מגדלת כדי להבחין בתופעה שחוזרת על עצמה כמעט בכל ממשלה. המשקל היחסי של מרכיבות הקואליציה גדול מערכן המספרי. כאשר מדובר היה במפלגות החרדיות, המילה "סחטנות" היתה נלווית דרך קבע אליהן. ואולם כאשר יקיר תאגיד התקשורת, שר האוצר משה כחלון, מתחמק מהסכמים קואליציוניים מפורשים, איש לא ממהר למלא את רחובות העיר בשלטים "סחטנים נמאסתם". ככה זה כשאתה בצד ה"נכון".

נשוב אל ההסכם הקואליציוני שבגינו מתחולל המשבר הנוכחי. סעיף 63 בהסכם מדבר על הנהגת רפורמות בשוק התקשורת: "הממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בתחום התקשורת. סיעת הליכוד, כולנו ויתר סיעות הקואליציה מחויבות לתמוך ברפורמות הללו. כמו כן, סיעות הקואליציה וחבריהן לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישורו של שר התקשורת, וסיעות הקואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה או הצעה ששר התקשורת מתנגד לה". אם כן, מה שמתרחש כיום הוא ההפך ממה שנחתם בהסכם הקואליציוני. ויש מגננה רבתי של מי שמבקשים בכל מאודם לשמר את כוחה של התקשורת הנוכחית (קרי: ערוץ 2, ערוץ 10, גל"צ) על התנהלות החורגת מכללי משחק בסיסיים בפוליטיקה.

ושוב רה"מ מוצג כאיש הרע. ומה הוא ביקש? שתנועה בת 10 מנדטים לא תכתיב לכל השאר דרך הפוכה ממה שנחתם בהסכם. האם רק תנועת כולנו של כחלון היא הסרה מדרך ההגינות? לא ולא. משרד המשפטים, מתנועת הבית היהודי, יחד עם משרד האוצר, בולמים כל ניסיון של משרד התקשורת לקצר הליכים ולזרז את חקיקת חוק התקשורת, שהוא חלק מן ההסכם הקואליציוני. האם אלה ה"פקידים" שעליהם דיברנו בראשית המאמר? במקרה הזה הפקיד הבכיר אינו אלא השר הממונה. מכל כיוון שנביט על סוגיית התאגיד החדש, לכולם ידוע וברור כי מי שמגן עליו הם אלה הרוצים לחזק את אחיזתם במערכות התקשורת, ומי שמנסה למצוא פתרון אחר, כלומר לא להביא לעולם את התאגיד, הם אלה הנפגעים מחוסר איזון משווע בתקשורת.

הליכה אל בחירות אחרי שנתיים של הישגים מרשימים בכל תחום - מדיני, ביטחוני, כלכלי, חברתי - איננו מן העניין ההגיוני. אלא שבפוליטיקה ההיגיון הנוכחי מוכרח לנער את המערכת ולהעמיד שרים וחברי קואליציה על חומרת מעשיהם. ייתכן שהאיום בהקדמת בחירות יוביל לפשרה, וכולם ייצאו נשכרים, רק שנזכור להבא מהי באמת "משילות".