"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בלי פריימריז: ההחמצה של מרצ

,עודכן

רק שליש מחברי ועידת מרצ טרחו ובאו שלשום להצביע על הצעתה של ראשת המפלגה, זהבה גלאון, לקיים פריימריז פתוחים לראשות המפלגה ולמועמדיה לכנסת. אינני יודע מה עמדתם של אלו שבחרו להישאר בבית, אבל רוב החברים שטרחו ובאו טעו כאשר הפילו את הצעתה של גלאון.

רעיון הפריימריז הפתוחים איננו חדש, אולם אין מפלגה שמשתמשת בשיטה זו - ואין בכך לומר שהרעיון עצמו מוטעה. מדובר בהליך שבו אדם שמצהיר כי אינו חבר במפלגה אחרת, שלא ישתתף בהליך דומה במפלגה אחרת, ואשר משלם סכום (סמלי) - רשאי להשתתף בפריימריז למפלגה ולקבוע מי יהיו ממלאי התפקידים הבכירים מטעמה. לשם כך אין המשתתפים חייבים להיות חברים רשומים במפלגה.

יש בשיטה זו הימור מסוים משום שמי שאינם מכירים היטב את המפלגה שעבור נציגיה הם מצביעים, ואשר לא נחשפו באמת למועמדים, קובעים את גורלה. יש גם סכנה של השתלטות עוינת: מי שאין להם דבר וחצי דבר עם המפלגה שבה מתקיים הליך זה, עלולים לקנות לעצמם, בפרוטות, את האפשרות להשפיע על הרכבה (כמו שנעשה בפריימריז הרגילים של הליכוד על ידי גורמים ימניים קיצוניים). זה גם עלול לשנות את אופייה של מערכת הבחירות הפנימיות בגלל הצורך לפנות לקהלים שאינם קהליה הרגילים של המפלגה, וכאן עלול להתפתח סוג של פופוליזם (שבוודאי אינו הולם מפלגה כמו מרצ).

אבל יש בה, בשיטה הפתוחה, יתרון גדול: היא מונעת מן המתמודדים את העיסוק במי האפסיים המפלגתיים הפנימיים, מחייבת אותם לעסוק בנושאים חיצוניים, ומהווה, עבורם, מעין חזרה לבחירות הכלליות, שבה יש צורך לענות על אתגרים מורכבים בהרבה מאלה שבהם נתקלים מועמדים בדל"ת האמות של מפלגתם (טענות על קיפוח בקידום, במינויים, טענות על אי השתתפות המועמד באירועי בר מצווה וחתונות ודברים היוצאים באלו, שאין להם דבר וחצי דבר עם מה שעומד בפני החברה הישראלית).

ועוד - סביר מאוד להניח שמי שיחליט להשתתף בהצבעה, ואשר אינו פעיל מפלגה או חבר בה, ירגיש סוג של מחויבות, עם הצבעתו, ויצטרף, מאוחר יותר, לפעילות לקראת הבחירות הכלליות. זו עשויה להיות דרך להרחבת השורות ולמעורבות רחבה יותר של מי שאינם חלק מן המועדון הפוליטי, ויהיה בכך כדי ליצור עניין סביב מפלגה כמו מרצ, שבגלל עקרונותיה ועקביותה אינה מייצרת הפתעות ובגלל יושרה אינה מייצרת שערוריות. זהבה גלאון, אשר סיכוייה לשוב ולהיבחר בוועידת המפלגה אינם קטנים, לקחה סיכון כאשר הציעה לשנות את השיטה. המפלגה, כמו מפלגות אחרות, הוכיחה שמרנות גדולה מזו של מי שעומד בראשה. זה אינו הפסד אישי של גלאון, אך זו, בהחלט, החמצה מבחינתה של מרצ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר