ראיון השחרור עם החייל הירדני שרצח שבע נערות ישראליות במעבר נהריים לפני 20 שנה - אחמד מוסא דקמסה - לא הותיר מקום לטעות. אין מדובר במשוגע ואף לא בטיפש. מדובר בגידול פרא איסלאמי טיפוסי, ממש כמו חמאס, המשקף אידיאולוגיה רצחנית כלפי העם היהודי בכלל וכלפי מדינת ישראל בפרט, שכמותו גדלים רבים בערוגת הסרפד של "האחים המוסלמים" בירדן ובעולם.
תחנת אל־ג'זירה תיארה את הרוצח כגיבור שהרג "מתנחלות צעירות" והעלימה בזדון את העובדה שהרג ילדות יהודיות במהלך טיול בית ספר בנהריים ב־1997. בצילומי שחרורו נראה "גיבור האיסלאם" צועד כטווס, חמוש במשקפיים כהים, מוקף מעריצים, דגלים ושלטים, והתקשורת הערבית מציגה אותו כ"אייקון" לאומי לירדנים המתנגדים לנורמליזציה עם ישראל.
לאורך תקומת ישראל בעת החדשה ניסו מקורבי רוצחי היהודים ללמד סניגוריה עליהם עם הטיעון ש"מעליש, הוא מג'נון". גם הפעם נמלט הרוצח מגזר דין מוות בירדן בטיעון לאי־שפיות, ושוחרר בתום "מאסר העולם" שהושת עליו.
משוגע הוא חריג ביחס לסביבתו, אך דקמסה אינו חריג. מדובר ב"אני מאמין" של האיסלאמיסטים המצדיקים רצח של אזרחים יהודים, ובהם ילדות קטנות, כחלק מהמאבק הדתי לחיסול ישראל. אמנם לאחרונה, בשאיפה לאמפתיה בינלאומית, מנסים בכירי חמאס להעלים מימד זה של רצח היהודים ולהמירו, רטורית, בחיסול ישראל והציונות "בלבד". אולם ההטפה לרצח יהודים מושרשת בדוקטרינת חמאס, האחים המוסלמים וארגוני הג'יהאד בעולם כיסוד קיומם האמוני והאופרטיבי.
ואכן, בראיון שנתן עם שחרורו מסביר דקמסה את רציונל הטבח שביצע. לדבריו, אין לאפשר את קיום ישראל, אסור לקיים נורמליזציה עימה ואין לחלק את אדמת פלשתין לשתי מדינות. דקמסה נימק את מעשהו בכך ש"יהודי ישראל אינם אלא אשפה אנושית, שסולקה על ידי האומות לאדמת אל־אקצא, ואנו נסלקם במלחמה או שנקבור אותם".
בגרון חנוק ובדמעות תיאר דקמסה את יום כליאתו: "נכנסתי לכלא למאסר עולם בהותירי מאחור ילדה בת חודשים ספורים, ועתה היא עומדת ללדת לי נכד". רוצח הילדות ה"רגיש" לא גילה שמץ רחמים כלפי קורבנותיו, שבשונה מבתו, לא יזכו עוד להיות אימהות. מדובר בעיוות בשיפוט המוסרי המאפיין את האיסלאמיסטים ואת בכירי רוצחי ההיסטוריה.
דקמסה, המזדהה עם האופוזיציה האיסלאמית בירדן, אינו משוגע. זהו המצב הפסיכולוגי שבו נתונים חברים בפרלמנט, אזרחים ואנשי תנועות טרור המריעים עתה לרוצח.
המטיף לרצח קוצר טבח. האינדוקטרינציה האיסלאמית לרצח יהודים היא שהכשירה את ההרס, הרצח, האונס והגירוש שמבצעים המוסלמים איש ברעהו בשירות ה"דעווה" (התועמלנות) ובשם אללה. בשעה שהמלך עבדאללה נלחם באיום האיסלאמי מבית ומחוץ, מעצימה הטפת הרצח של האיסלאמיסטים בארצו את גבורת אביו המנוח חוסיין, נצר לשושלת השליח מוחמד, שבאומץ נדיר כרע וביקש מחילה ממשפחות קורבנותיו של "החייל הירדני הגיבור" בהצילו, ולו במעט, את כבודם של אללה, שליחו ודתו, שבשמם מבצעים המוסלמים זוועות אלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו