הגעתי הערב לדרייב אין לבדוק עד כמה הפועל ירושלים מוכנה לחצי הגמר מול ולנסיה ואם הפועל ת"א במשבר. בשני המקרים התשובה היא לא. לירושלים יהיה אסור להיראות ככה מול הקבוצה הספרדית והפועל ת"א ידעה לצאת ממצב לא פשוט.
האדומים מת"א באו למשחק במצב מנטלי רע אחרי ה"תצוגה" מול אשדוד ובהרכב חסר עם שלושה זרים בלבד. כל זה מול הקבוצה שכל כך בטוחה בעצמה מירושלים. תנאי פתיחה גרועים ביותר, אבל אלו שסימנו בבירור את המנצחת.
העניין הוא שהפועל ת"א השתמשה בכל החוסרים כמנוף להצלחה. שחקן אחד נלחם במגבלות (מארק ליונס עלה לשחק עם זריקה בגלל פציעה), אחר שידרג את עצמו (אדריאן בנקס מזר חמישי וזניח להופעה התקפית טובה), שחקן נוסף נתן הופעת שיא בקריירה (תומר גינת, שאליו עוד נגיע), והיה את זה שעשה עוד צעד קדימה בדרך לקאמבק - רביב לימונד, שלא שיחק מתחילת העונה והראה סימנים חיוביים הערב. לימונד הוא שחקן שובר שוויון ואם יחזור לעצמו באופן מלא, חצי מהבעיות של רמי הדר ייפתרו.
מעבר לכך, אחרי הביזיון הביתי מול אשדוד, הפועל ת"א נראתה כמו קבוצה. אחרי שספגה כמעט 100 נקודות מקבוצת תחתית בתחילת השבוע, ראינו הערב מופע של רצון וחיבור. רמי הדר כבר עבר טראומה אחת העונה במכבי, והוא לא רוצה לעבור אחת נוספת. למזלו, היה הבדל תהומי מקבוצתו האפאטית ששיחקה מול אשדוד לזו ששיחקה הערב.
כל זה לא היה קורה בלי התרומה של האורחים. עם כל הכבוד למה שת"א הוציאה מעצמה, ירושלים היתה שם כדי לעזור. או יותר נכון, לא היתה שם. במשחק שבו דארל וויליאמס פצוע, ריצ'ארד האוול מסתבך מהר בבעיית עבירות ומתן נאור נאלץ לשחק כסנטר, אמארה סטודמאייר היה צריך לסיים את הערב עם 25 נקודות ו־15 ריבאונד לפחות. במקום זה הוא נתן הופעה חיוורת בחסות חבריו, שלא ידעו להפעיל אותו ולנצל את היתרון הפוטנציאלי העצום בצבע.
במקום את סטודמאייר, גילינו הערב את תומר גינת. בעונה שעברה בקריית אתא בלאומית ובעונה הזו אולי תגלית העונה. הבחור הצעיר בעונתו הראשונה על הבמה המרכזית לא נבהל מהשמות המפוצצים מולו ונתן הצגת כדורסל של גבוה נייד ומגוון. עוד רווח גדול של הפועל ת"א מהבעיות שנפלו עליהם.
וירושלים? גם לוולנסיה יש פצועים. אם לא ניצלתם את זה אתמול, איך תדעו לנצל זאת מול הספרדים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
